צילומים: ליאור עלמא וקסלר
כולנו מכירים את סיפורה של אאונג סאן סו צ'י, פעילת זכויות האדם והאופוזיציונרית המאוד פעילה במיאנמר, שהייתה כלואה בביתה שנים. אבל למי שמתכוון לטייל במיאנמר (בורמה) של היום תהיה משמעות גדולה, שכן מיאנמר של היום אינה מיאנמר של לפני עשור!! היא דמוקרטית וליברלית יותר, והשחיתות בה פחתה (אך לא נעלמה כליל), ועל זכויות אדם – זה לא המקום לדבר. אז רק סיפור קטן: את ביקורי הראשון בבורמה עשיתי לפני ששונה שמה מבורמה למיאנמר! טיילתי לבדי במחוזות נידחים בצפון תאילנד, ותוך כדי כך ומבלי דעת נקלעתי למחנה פליטים בורמזי. לקח לי כמה ימים להבין מה זה "התנחלות" הזו ומה הסיפור של האנשים שבה, אבל השיחות שהיו לי, בעיקר עם אדם מבוגר שהיה בעברו מורה, גרמו לי להסתקרן לגבי מיאנמר, למרות שזה לא הייתה כוונת טיוליי באזור.
כמה ימים מאוחר יותר, כשפגשתי משפחה גרמנית עם ילדים, אזרנו אומץ ונכנסנו למיאנמר. ידענו שזו מדינה עם משטר צבאי, ועם זאת לא הבנו לאן נכנסנו. חתמנו בכתב יד במחברת גדולה את פרטינו. החיילים במעבר הגבול לא בדקו את הדרכון, לא החתימו אותו, ואחרי כמה ימים הבנתי שאני בארץ מושחתת ושבעצם אף אחד לא יודע על היותי בה ואין שום דוקומנט רשמי שיאשר את השהיה. זה היה מפחיד. הפחד גרם לנו לקצר את שהותנו לשבוע, ומיהרנו וחזרנו כדי לצאת מאותו מעבר. אך עם הטעימה בא התיאבון, ולא ידעתי שובע ממיאנמר, שהקשתה מאוד על תיירים עד לעשור האחרון.
נחזור לאאונג סאן סו צ'י, שנולדה ב-1945 כבתם הצעירה של הגנרל אאונג סן ואשתו קין צ'י, שהייתה שגרירת בורמה בהודו ונפאל. אביה היה פעיל פוליטי, והוא ניהל את המשא ומתן מול הבריטים בעניין עצמאותה של בורמה, ועם השבטים הצפוניים על הקמת האיחוד של בורמה. הוא נרצח בידי יריבים פוליטיים ב-1947 כשסו צ'י הייתה בת שנתיים! סו צ'י עברה עם אמה השגרירה לניו דלהי וב-1964 השלימה את לימודיה בקולג', עברה לבריטניה ללמוד MA באוניברסיטת אוקספורד במדע המדינה וכלכלה. לאחר סיום התואר היא עבדה באו"ם בניו יורק עם בן ארצה, או תאנט, ששימש אז כמזכיר הכללי של הארגון. ב-1971 נישאה לד"ר מייקל אריס, מומחה לענייני טיבט מאוניברסיטת אוקספורד, ונולדו להם שני ילדים: אלכסנדר וקים. בני הזוג התגוררו באוקספורד, אם כי סו צ'י שהתה לפרקים ביפן, הודו ובהוטן ובמקביל עבדה באוניברסיטת לונדון כמומחית לספרות בורמזית.
ב-1988 הוזעקה סו צ'י לבורמה לסעוד את אמה, שעברה אירוע מוחי חריף. צריך לזכור שמאז קבלת העצמאות ב-1948 חיקתה בורמה את הפוליטיקה הבריטית, עד 1962 –בה התרחשה הפיכה צבאית שהדיחה את ראש הממשלה או נו. מאז נשלטה המדינה ביד ברזל ע"י חונטה צבאית אכזרית בראשות הגנרל הבכיר נה וין! ב-1988 כשסו צ'י שהתה בבורמה, סערו הרוחות נוכח המדיניות הכלכלית הכושלת והעם דרש בהפגנות ענק דמוקרטיזציה ולחץ על נה וין להתפטר. כשהוא ניאות להתפטר הוא אמר בנאומו כי לא ישלים עם המשך המחאה, וכי "הצבא לא יירה עוד כדי להזהיר, כי אם במטרה לפגוע"; בהתחייבות זו הוא עמד, וכוחות הביטחון אכן דיכאו את ההפגנות באכזריות יוצאת דופן תוך רצח של אלפי מפגינים, בהם נזירים בודהיסטים.
בעת ביקורה של סו צ'י באותה שנה היא עלתה לפגודת שוודגון (אליה ייכנס הטיול הקרוב שלי) ונשאה נאום: "..כבתו של אבי, איני יכולה להיוותר אדישה אל מול פני המציאות", וקראה לקיים במהירות בחירות דמוקרטיות רב-מפלגתיות מחד ולחדול ממעשי האלימות הקשים של הצבא כלפי אזרחים. זה היה הצעד הפוליטי הראשון שלה! סו צ'י, אז בת 43, רהוטה, כריזמטית ובעלת ייחוס משפחתי מפואר, הפכה באחת למנהיגה הבלתי-מעורערת של האופוזיציה! אך לכת הצבאית האכזרית (אשר כינתה עצמה "מועצת המדינה לשלום ולפיתוח" Slorc) לא הייתה כל כוונה לוותר על השלטון עם הסתלקותו של נה וין. הגנרלים החליטו על מאסר בית לסו צ'י (ואמנסט"י הכריז עליה כאסירת מצפון).
ב-1990 הסכימה הכת הצבאית לערוך בחירות, ומפלגתה של סו צ'י "הליגה הלאומית הדמוקרטית" ניצחה ב-392 מבין 492 מחוזות הבחירה. מועצת המדינה אשר נדהמה מגודל התבוסה בקלפיות העדיפה להתעלם מכך, וסירבה לאפשר לעם לממש את רצונו. מדינות המערב גינו בתקיפות את ראשי הכת הצבאית על כך ובמקביל זכתה סו צ'י, כדוברת וכפעילה מרכזית של המאבק הבורמזי בפרסים בינלאומיים, שביקשו להביע תמיכה במאבק שלה לדמוקרטיה: פרס סחרוב לחופש המחשבה, פרס נובל לשלום, מדליית החירות הנשיאותית מארה"ב, ועוד. למרות תשומת הלב הבינלאומית, סו צ'י שוחררה ממעצר הבית רק ב-1995. לאורך השנים עשו השלטונות הכל כדי שסו צ'י תיאות לעזוב את בורמה, אך היא סירבה משום שידעה שהיא לא תורשה לשוב. אפילו כשבעלה של סו צ'י, מייקל אריס, חלה בסרטן ב-1997, סו צ'י לא עזבה את בורמה אפילו כשניסיונותיו של בעלה לקבל אשרת כניסה לבורמה עלו בתוהו. הוא נפטר בבריטניה כעבור שנתיים, כשהיא לא לצדו.
בין השנים 2000–2010 היא הייתה לסירוגין במעצר בית, כשלא אחת מדינות המערב מנהלות משא ומתן למען שיחרורה. כשהיא שוחררה ב-2010 ממעצר הבית – דבר שנחשב אבן דרך בנתיב הדמוקרטיזציה בבורמה – היה בכך אות שהגנרל בדימוס תיין סיין (הנשיא הקודם) מוכן לשתף פעולה עם סו צ'י. במהלך התקופות שהייתה במעצר בית הקפידה סו צ'י על אורח חיים פעיל, אשר כלל מדיטציה, קריאה והאזנה לרדיו. על הכוונה להעניק לה פרס נובל ואת הטקס בו היא קיבלה אותו היא שמעה ב-BBC. בראיונות שנתנה היא הדגישה שמעצר הבית אינו עונש כבד וכי התנאים היו נוחים לאין ערוך בהשוואה לחבריה למאבק, אשר נכלאו בבתי הכלא הידועים לשמצה של בורמה!
אז מה לסו צ'י ולמהאטמה גנדי (בשמו המלא מוֹהַנְדַּס קַרַמְצַ'נְד גַּנְדהִי)?
גנדי (1859–1948) מוכר לנו כמנהיג פוליטי ורוחני, שהוביל לעצמאות ההודית מהשלטון הקולוניאלי הבריטי, ואחד המנהיגים המוערכים ביותר במאה ה-20. הוא נחשב לסמל ההתנגדות הלא אלימה בזכות הגייתה ויישומה של הסטיאגרהא – פילוסופיה ממוקדת בחיפוש אחר האמת ובהתנגדות לרשע באמצעות התנגדות פעילה אך לא אלימה – דבר שהוביל לעצמאות הודו (הסווארג) ועורר השראה אצל תנועות לזכויות אדם ולחופש ברחבי העולם. שמו, מהאטמה גנדי (שמשמעו "הנפש הגדולה") ניתן לו על ידי המשורר רבינדרנת טאגור (באפו). הוא נחשב עד היום לאבי האומה ההודית, ויום הולדתו ב-2 לאוקטובר הוא חג לאומי "גנדי ג'איאנטי" בכל שנה.
גנדי יישם לראשונה מרי אזרחי לא אלים בדרום אפריקה במאבקם של ההודים למען זכויות אזרח, ולאחר שחזר להודו, הוא אירגן איכרים ועובדים עניים למחאה מול מיסוי ואפליה רחבת היקף. לאחר שנתמנה לעמוד בראש הקונגרס הלאומי ההודי (קודם לעצמאות) הנהיג גנדי קמפיינים כלל-לאומיים להקלת העוני, לשחרור הנשים, לאחווה בין דתות וקבוצות אתניות, להפסקת האפליה נגד קאסטות (ובעיקר קאסטת ה"טמאים") ומרי האזרחי נגד מס המלח. ב-1942 הוא קרא בפומבי ליציאתם של הבריטים מהודו.
עם זאת, בכל הקמפיינים והפעילות יישם גנדי והטיף לאי אלימות ולאמת, בכל מצב. הוא חי בפשטות וארגן אשראם כמשק אוטרקי. הוא הכין את בגדיו בעצמו – הדהוטי והגלימה המסורתיים ההודים, שהוא טווה וארג באמצעות הפלך שלו. הוא ניזון מאוכל צמחוני פשוט ומאוחר יותר מדיאטת פירות. הוא ערך צומות ממושכים (לפעמים מעל לחודש) הן למען היטהרות עצמית והן כמעשה מחאה. כך גם סו צ'י. חיה בפשטות וקראה לבורמזים לנהוג כמוה, נהגה באי אלימות גם במקרים הכי אלימים שניקרו בדרכה ולה. יותר מזה, לאורך כל פעילותה הפוליטית והחברתית נקטה סו צ'י בדרך של התנגדות לא אלימה ברוח תורת גנדי, גם לנוכח רובי וטנקי הצבא!
ב-2012 (שנתיים אחרי שחרורה מהמעצר) החליטה סו צ'י כי מפלגתה הדמוקרטית תיטול חלק בבחירות ביניים, ומפלגתה זכתה ב-43 מושבים מתוך 44 מחוזות הבחירה בהם התמודדה (בפרלמנט הבורמזי, על שני בתיו, יש 664 מושבים). זו הייתה הוכחה נוספת לפופולריות האישית של סו צ'י בקרב בני עמה. סו צ'י מונתה לעמוד בראש ועדה פרלמנטרית לפיקוח על שלטון החוק, ואף נשלחה לנאום בפורום הכלכלי העולמי בבנגקוק; בנאומה היא הזהירה כי תהליכי הדמוקרטיזציה בארצה שבריריים ויידרש סיוע רב לחיזוקם, וקראה למשקיעים זרים לשמור על מידה של ספקנות בריאה כלפי השלטון, ולוודא כי כספיהם זורמים לגורמים כלכליים לא מושחתים. בהזדמנות זו ביקרה סו צ'י במחנה פליטים בגבול בורמה-תאילנד, והתקבלה בחום על ידי הנמלטים לנוכח הזוועות שעוללו חיילי צבא בורמה (בעיקר כלפי המיעוטים). חודש לאחר מכן יצאה למסע באירופה כדי לקבל את פרס הנובל שניתן לה 21 שנים קודם לכן! באותה הזדמנות היא נפגשה עם ראש ממשלת בריטניה, דיויד קמרון, פגישה שהזכירה את פגישתו המפורסמת של אביה ב-1947 עם רוה"מ קלמנט אטלי כדי לגבש את החוקה הבורמזית. היא אף נשאה נאום באולם וסטמינסטר בפני שני בתי הפרלמנט, ובכך הפכה לאישה השנייה, אחרי המלכה אליזבת ה-2, שזכתה לכבוד זה. בסוף 2012 יצאה סו צ'י לארצות הברית, ונפגשה בבית הלבן עם הנשיא אובמה ועם מזכירת המדינה הילרי קלינטון, וכן עם ראשי הקונגרס משתי המפלגות. במהלך ביקורה הכריזה ארצות הברית על הסרה של חלק גדול מהסנקציות, אשר הטילה על מיאנמר, דבר שהקל על כלכלתה; סו צ'י תמכה (כמובן) במהלך. בעקבות ביקורה הגיע הנשיא אובמה לביקור ראשון של נשיא אמריקני מכהן בבורמה מאז ומעולם, ואף נפגש עם סו צ'י במעונה, שם הודתה לו על תמיכת ארצות הברית לאורך השנים.
בבחירות 2015 זכתה מפלגתה של סו צ'י ברוב גדול של 80% מקולות הבוחרים. הנשיא סיין כבר לא התנגד לבחירתה של סו צ'י לנשיאה אם ירצה זאת העם, אך החוקה הבורמזית קובעת שלא ייבחר לנשיא מי שבני משפחתו הקרובה הם נתינים זרים (ילדיה של סו צ'י אינם אזרחי בורמה, אחיה אמריקני ובעלה היה בריטי). כל שינוי בחוקה מחייב רוב של לפחות 75% מחברי הפרלמנט, ו-25% מהם משוריינים לצבא שנכון לכרגע אינו מתכוון לאפשר את כהונתה. ברוח הסטיאגרהא בחרה סו צ'י בחרה בחבר מפלגתה ובעל בריתה, טין צ'ו, לכהן כנשיא המדינה, והיא עצמה מכהנת מאז כראש הממשלה ושרת החוץ. הבית שבו היא הוחזקה במעצר ביאנגון אינו מאפשר ביקורים, אך החוץ שלו נראה בטיולנו בארץ הכל כך יפה הזו.
בואו לטייל איתנו!
טיול להודו
טיול מאורגן לסין
טיול לבורמה