טיול לקניה צילום: אבנר סופר

צרו עימנו קשר

מה משותף לכל האנשים שרוצים לצאת למסע ספארי מאורגן באפריקה?

משיכה לחיות ולטבע. ומה עוד? שהם עומדים להגשים חלום (של עצמם או של מישהו אחר). ומה עוד? ההתלבטות לאן לנסוע. כל שנה פונים אלי עשרות מטיילי ספארי עתידיים השואלים אותי "תגידי, לאן כדאי לנסוע, לקניה או לטנזניה?" ובכן, כמו לרוב הדברים בחיים, אין תשובה אחת נכונה. ואולי לכל מטייל יש תשובה אחת שנכונה לו, וגם על כך אפשר להתווכח. בכל אופן, מטרת כתבה זו להפיג מעט את ערפל הדמיון והשוני בין קניה וטנזניה.

הצטרפו לטיול לטנזניה – ספארי בעונת ההמלטות עם אקו טיולי שטח >>>

טיול משפחות לספארי בטנזניה - ממכתש הנגורונגורו ועד למישורי הסרנגטי עם אקו טיולי שטח >>>

הצטרפו לחוויית טבע אפריקאית - טיול בלתי נשכח לקניה בעונת הנדידה הגדולה עם אקו טיולי שטח >>>

לכאורה, אין כמעט הבדל בין שתי המדינות. מדובר בשתי מדינות במזרח אפריקה החולקות גבול משותף שאת החיות הנודדות לא מעניין כלל. שתי המדינות קיבלו עצמאות מן המנדט הבריטי בין השנים 1961-1964. בשתיהן השפות הרשמיות הן סווהילית ואנגלית עקב היסטוריה משותפת של סוחרים מוסלמים ערבים ופרסים שהגיעו מאזור המפרץ הפרסי מהמאה השביעית ועד המאה ה-16. סוחרים אלו הפליגו והגיעו לחופיה המזרחיים של אפריקה דרך הים הערבי המצוי במזרח שתי המדינות. הם נשאו לעצמם נשים דוברות שפות בנטו מקומיות, מה שגרם לשעטנז תרבותי שהביא ליצירת תרבות סווהילית חדשה שהתהוותה בתוך קהילות קטנות לאורך ערי חוף כמו מומבסה ודאר אל סלאם. שתי ערים אלו פעלו כערי מסחר עצמאיות מהמאה ה-12 ועד הכיבוש הפורטוגזי בסוף המאה ה-15, שכלל בין שאר מדינות החוף באפריקה גם את אזורי החוף של קניה וטנזניה. אף על פי שטנזניה "זכתה" בוועידת ברלין בשנת 1885 לכיבוש קולוניאלי גרמני, וקניה לכיבוש קולוניאלי בריטי, לאחר מלחמת העולם הראשונה צורפה טנזניה לזכות המפוקפקת להיות תחת שלטון האימפריה הבריטית. שתי המדינות הרוויחו את עצמאותן בהתעוררות פוליטית של קבוצות אתניות לאומיות מקומיות ובהתפרעויות עקובות דם.
אולם לא רק בתחום המדיני-תרבותי קיים דמיון בין קניה לטנזניה. גם בין חיות הבר בשתי המדינות קיימת חפיפה לא קטנה. העובדה ש"השבר הסורי-אפריקאי" (שהוא בעצם מערכת של שברים גיאולוגים המתפרשים לאורך כ-6000 ק"מ מתורכיה ועד לזימבבואה) חוצה את שתי המדינות, זימנה מעבר חופשי של חיות בר כמו פילים ובבונים במשך מיליוני שנים. ניתן להתחיל לתאר את חיות הבר המצויות בשתי המדינות עם דגי אגם ויקטוריה, המשותף לשתיהן ולסיים בפלמינגו הנודדים בין אגמי השבר. בדרך ניתן לציין את היונקים הגדולים ההרביבורים (פילים, קרנפים, ג'ירפות, תאו אפריקאי ואנטילופות) ואת היונקים הגדולים הקרניבורים (אריות, נמרים, צ'יטות וצבועים) השכיחים יחסית בשתי המדינות.

למרות הדמיון בין קניה וטנזניה נחזור לשאלה המקורית "לאן כדאי לנסוע?"

אחת מהתשובות האפשריות לשאלה היא פשוט "תלוי מתי". אם ב"נדידה הגדולה" של הגנו והזברות (וצבאי התומפסון ואנטילופת האלנד) חפצתם, כדאי שתתאימו עצמכם לעונות השנה הנכונות. בחודשים יולי - אוגוסט - ספטמבר שוהים הרביבורים אלה בשמורת המסאי מארה שבקניה. הם חולקים את שטח השמורה עם בני המסאי שעל שמם היא קרויה. זאת לאחר שחצו את נהר המארה המהווה גבול דרומי טבעי לשמורה. בערך בחודש אוקטובר מתחילים החלוצים את נדידתם דרומה אל שמורת המישורים האינסופיים של הסרנגטי. חלוקת הגשמים בין השמורות ובתוכן גורמת לעדרים הענקיים לבחור את נתיבם דרך האזור המזרחי של שמורת המסאי מארה והסרנגטי. כך יוצא שבחודשים נובמבר עד אפריל ניתן למצוא את הנודדים בחלק הדרומי של הסרנגטי ובחודש מאי - יוני מתחילים מאות אלפי הזברות והגנו להצפין בחלקו המערבי של הסרנגטי, עם כיוון השעון. הנדידה משלימה סיבוב שלם, תוך כדי חצייה של שני נהרות רחבים, הגרומטי והמארה, כי גם לקרוקודילים של הנילוס מגיע לאכול משהו...
אנו הישראלים התברכנו בשני חגים המסונכרנים עם "הנדידה הגדולה" בטנזניה: חנוכה ופסח. לפעמים גם סוכות נופל מספיק מאוחר כדי לטעום מהנדידה. כשהיא בקניה אגב, הכל יותר פשוט. החופש הגדול ואותה כמות הרביבורים המצטופפים בשטח קטן פי 12 משטח הסרנגטי, הופכים את המפגש איתם ליותר קל ויש היאמרו, פחות מאתגר. אם בתופעות טבע גיאולוגיות מרשימות חפצתם, כמו קלדרות ענק שנוצרו כתוצאה מכריסה של הרי געש שהיו פעילים לפני מיליוני שנים, תוכלו למצוא שתי קלדרות דמויי מכתש בצפון טנזניה: הנגורדוטו בפארק ארושה, והנגורונגורו שקרקעיתו מתחילה מגובה 1700 מ' וקירותיו מתנשאים לגובה 600 מ' ותוחמים בתוכם כ-25,000 חיות בר המרכיבים שרשרת מזון אחת גדולה. גם בחיות בר אין חפיפה מלאה בין שתי המדינות. בשמורת הסמבורו שבקניה, ניתן למצוא חיות שלא מצויות בצפון טנזניה מלבד בגני חיות. למי שרוצה לדעת מה הוא יפסיד כשיחליט לנסוע לצפון טנזניה, אז בואו נקרא לחיות בשמן: ג'ירפה מרושתת, ג'ירפת רוטשילד (צאצאה של הברון כנראה), זברת גרייווי, צבי ג'ירפי וראם (שאפשר להשלים בחי בר ביוטבתה).
אך מה שטוב בשתי המדינות, שלא משנה איזו מדינה בוחרים, תמיד יוצאים מורווחים. קניה מציעה שילוב מרתק בין יערות הגשם של הר קניה, אקלים סמי-מדברי של שמורת הסמבורו, אגמים ביניהם אגם נאקורו מוקף בפלמינגו וגבעות סוואנה של שמורת המסאי מרה. וכל זאת רק כשמדברים על ה"היי-לייטס". טיול בטנזניה מציע את השמורה הפופולארית בעולם, הסרנגטי, מכתשים יפיפיים, הרי געש רדומים (קילימנג'רו והר מרו), אגמי מלח ואגמי מים מתוקים שוקקי חיים, עצי באובב מרשימים, וקבוצות אתניות ייחודיות כמו ציידים לקטים (הדזבה). בשתי המדינות, אגב, תוכלו לפגוש מסאים, ורק חדי העין ישימו לב להבדלים ביניהם.
ואם לא חייבים לבחור, אז מומלץ לא לבחור, ופשוט לגלות את הדמיון ואת ההבדלים בעצמכם, בין קניה לטנזניה. גם וגם.

טיולים הקשורים למאמר