הנשים במאלי – נשים בחברה שבטית מתפתחת

צילום: נורית פרידנטל

בכל הקבוצות האתניות, לנשים בחברה המאליאנית אין מעמד וזכויות רשמיים. הן רכוש הגבר וכך גם ילדיהן. המשפחה היא פטריארכלית, משפחה דורית המתגוררת ביחד ומנוהלת על ידי ראש המשפחה. עם זאת, אין לקנות נשים תמורת חפצים או בעלי-חיים. בקבוצות מסויימות החתן נשאר חייב למשפחת הכלה רבע מהמוהר, להדגיש שהכלה נישאה ולא נקנתה. במנהגי החיזור תפקיד חשוב לאגוזי הקולה כי הם מסמלים גבר ואישה. הגבר שבחר בנערה מביא למשפחתה אגוזי קולה ואם מנחתו מתקבלת מתחיל המשא ומתן על גובה המוהר. בשבט הבובו קיימים "נישואי-מבחן". הנערה, לאחר טקס המילה, עוברת להתגורר עם הגבר, מקיימת יחסי מין מלאים, אך נענית גם לחיזורי גברים אחרים עימם מתחרה בן-זוגה. לקראת החלטתה הסופית (2-4 שנים), מוזמנים כל המחזרים לסעודה, בסופה מודיעה הנערה על החלטתה. אם התשובה שלילית היא חופשייה להתחיל במהלך מחדש, ואם היא חיובית היא נהנית מהחופש המיני עוד שלושה שבועות אחריהם היא נשבעת נאמנות לבעלה. אם תנאף תעורר את זעמן של הרוחות וסופה יהיה אכזר.

הצטרפו לטיול המקיף אל איי כף ורדה עם אקו טיולי שטח >>>

הזמינו טיול למאלי, כולל פסטיבל על הניג'ר, עם אקו טיולי שטח >>>

גלו את הלב הפועם של אפריקה - טיול בלתי נשכח לקמרון עם אקו טיולי שטח >>>

לאחר הנישואים הבנים נשארים בבית אבי המשפחה והבנות עוברות לבית משפחת החתן. כאשר אישה מתאלמנת האח הצעיר נושא אותה לאישה, בעיקר משיקולים כלכליים וסוציאלים, והמשפחה המורחבת דואגת לה ולילדיה. אם בחרה לעזוב את משפחת בעלה, תעזוב בגפה. הוא הדין לגבי גרושה. אירגוני נשים בערים הגדולות מתקוממים נגד תפיסת האישה וילדיה כרכוש הגבר. נשים מתקדמות מעדיפות לא להינשא ולהיות אמהות חד- הוריות כדי לא לאבד את ילדיהן.
המשפחה היא פוליגמית. האיסלם הגביל את מספר הנשים לארבע, אך המשכילים בערים מתחתנים עם אישה אחת. גם כיום כמעט ולא מתקיימים נישואים בין-מעמדיים, והעלייה בסולם החברתי חסומה, בעיקר בפני נשים. לעומת זאת המפגש בשווקים פרץ במידת-מה את המחסום בפני נישואים בין-שבטיים.
האישה – הכח הסמוי מאחורי הגבר. היא מנהלת את משק הבית ואחראית על גידול הילדים. הגבר מתייעץ איתה בכל דבר אך כלפי חוץ מבטא את דעותיה כאילו הן שלו. לכל אחת מנשותיו של גבר יש מרחב מחיה משלה והיא אינה חייבת לדווח על ניהולו לבעלה. בכפרים בולטים "אסמי-הנשים", הנמוכים מ"אסמי הגברים", והם משמשים כ"בית-נשים" בו הן שומרות את חפציהן האישיים. לעיתים הבעל מקשט אותם בציורים
ובקמיעות, המסמלים פריון. בתקופת המחזור או אחרי לידה הנשים מתגוררות זמנית בשולי הכפר, במיתחם מגודר באבנים, והגברים מנועים מלהיכנס אליו. הן מורשות לצאת לעבודות השדה אך לא להיכנס לכפר ולבתיהן. בתום "ההסגר" הן מטהרות את גופן על ידי משיחתו בשמן מיוחד.
הנשים בחברות השבטיות, וכך גם במאלי, מהוות את הבסיס הכלכלי וכוח העבודה העיקרי של המשפחה. הן עובדות בשדה, שואבות מים, כותשות וטוחנות, מעשנות את הדגים, מכינות כלים מקש, חימר ודלעת, אורגות, צובעות ועוד, ובכל המלאכות תינוקן קשור על גבן. השווקים מכונים "שוק הנשים" כי הן המוכרות והן הקונות.
הממשלה ואירגוני הנשים מעודדים יזמות עיסקית, הקמת בתי מלאכה משפחתיים או מפעלים שיתופיים, שגם הם מנוהלים על ידי נשים. הן מקבלות אמצעים (חלקת שדה, זרעים וכד') כהשקעה ראשונית, וחלק מהתוצר (היבול) משמש בעתיד לפרעון החוב. קיימים קואופרטיבים לאריגה וצביעה, לקדרות, לעבודות קש ועוד. יתרונם בכך שהנשים עובדות בביתן והאיגוד אחראי לאספקת חומרי הגלם ולשיווק המוצר הסופי.
מילת בנות מושרשת עמוק בחברה השבטית ושנויה במחלוקת בין הhttps://www.eco.co.il/trip/%D7%98%D7%99%D7%95%D7%9C-%D7%9C%D7%9E%D7%90%D7%9C%D7%99/עולם המסורתי והעולם המודרני. לפי הקוסמולוגיה במאלי (ובמדינות אחרות) התינוק נולד דו-מיני. העורלה היא החלק ה"נשי" בבן, והדגדגן הוא החלק ה"גברי" בבת, בהסרתם כל מין מקבל את זהותו המינית. טקס המילה דתי ופומבי אצל הבנים, ובבית-פנימה אצל הבנות. את שניהם מבצע "חרש הברזל" שמעמדו בקהילה מכובד. המילה
כשלב הסופי של קביעת הזהות המינית, מקובלת גם בשכבות מתקדמות יותר, וגם אצל המוסלמים. המאבק נגד מילת הבנות, שהחל ב-1985, מחלחל באיטיות רבה לתודעת הגברים והנשים כאחד. קשורים בו אמונות ופחדים, ולא עולים בהקשר זה שיקולים של בריאות או הנאה מינית.
עדות למקומן, כוחן והשפעתן של הנשים במאלי מצוייה במסורות שבעל פה המשלבות אגדות ואמונות עם עובדות היסטוריות. האישה מככבת באמונות של הקבוצות האתניות השונות. חלק מהרוחות הן נשים ובעבר נהגו להקריב להן ילדה או נערה, בתולה, שטהרתה הבטיחה את ריצוי הרוחות.
מפגש עם נשות מאלי מזכיר מפגשים עם נשים בחברות שבטיות וקבוצות אתניות באפריקה, אסיה ודרום-אמריקה. וקרוב לוודאי שאלו הנשים שעימן היינו נפגשים בארץ כנען, בעידן סיפורי התורה.