ארמניה

בחלקו הדרומי של רכס הקווקז הגדול יושבת ארץ קטנה ומרתקת. ארץ שבשל תמורות סוערות - היסטוריות ופוליטיות, עדין לא נחשפה למטילים מערביים. ארמניה של ימינו, בעלת 30,000 קמ"ר הינה רק שריד לארמניה ההיסטורית, זו שהתפרשה על השטח בין הים כספי לים השחור, זו שהיתה ציר חשוב על דרך המשי וזו שהיתה הראשונה לקבל על עצמה את דת הנצרות כדת מדינה. כיום מרבית מאתריה ההיסטוריים החשובים נמצאים מחוץ לגבולותיה הנוכחים (כגון אני, עיר הבירה העתיקה היושבת במזרח טורקיה) והארץ מנסה להשתקם מאסונות רעידות האדמה שפקדו אותה, לעמוד על רגליה כמדינה עצמאית זה 12 שנה מאז נפילת ברה"מ, ויותר מכל - להביא את העולם להכרה בטרגדיה שעברה על העם הארמני, הטבח שהתרחש בתחילת המאה ה-20.

הזמינו טיול מקיף לגיאורגיה וארמניה עם אקו טיולי שטח >>>

טיול לגיאורגיה וארמניה בעקבות הציפורים עם אקו טיולי שטח >>>

צאו לטרק בלתי נשכח בארמניה עם אקו טיולי שטח >>>

ההיסטוריה של הארמנים ארוכה וסבוכה בשל עובדת מיקומם הגיאוגרפי, יושבים בתווך בין מעצמות שונות לאורך השנים, בין בבלים ליוונים, בין פרסים למוקדונים, בין פרתיה לרומי, בין סאסנים לביזנטיון ובין הפרסים, הרוסים והעוסמאנים. בעבר שכנה כאן ממלכת אוררטו - ממלכה הררית ובתחומה היו אגמי ואן (כיום טורקיה), אורמיה (שבאיראן) וסוואן (בתחום ארמניה) שאנשיה נחשבו אלופים במטלורגיה (עבודות מתכת). השם ארמניה נגזר מארמנך, בן גומר בן יפת בן נוח אשר מצא עצמו עם סירתו המלאה זוגות בעלי חיים על ראש הר האררט. כך, על פי מסורת הארמנים החלה שושלת היחס של עמם.
גיבורה הרוחני של ארמניה הינו גרגוריוס הקדוש אשר בשנת 300 הצליח לשכנע את המלך טירדית להמיר את דתו לנצרות ולהנהיגה כדת מדינה, הופך אותה בכך למדינה הנוצרית הרשמית הראשונה, שמונים שנה לפני הנהגת הנצרות כדת רשמית באימפריה הרומית. הארמנים רואים עצמם כשומרי הגחלת של הנצרות האמיתית ובראשה עומד הקאתוליקוס (הפטריאך הכולל) היושב באצ'מיאדזין, המקום בו לפי המסורת התגלה ישו לגרגוריוס הקדוש.
הערבים הופיעו בזירה באמצע המאה ה-7 כשבמאה ה-9 משפחת באגרטי הטוענת למוצא מבית דוד קיבלה לידיה את השלטון למאות השנים הבאות, והיא זו שקבעה את העיר בעלת 1001 הכנסיות, הלוא היא אני, לבירת ארמניה. הנסיך אשוט ה-3, בן משפחת באגרטי כונה "נסיך הנסיכים של ארמניה, גיאורגיה ואדמת קווקז". השלטון הלך והתרופף ואת השליטים החליפו נסיכויות קטנות בשליטת אצילים מקומיים. שנים סוערות הגיעו לאזור עם כיבושים בזה אחר זה של ביזנטים, סלג'וקים, כורדים ומונגולים אשר הביאו לבריחה המונית והתישבות מחדש של ארמנים לקווקז, אזור קיליקיה, קרים ומזרח אירופה, שם קיימות עד היום קהילות ארמניות. ב-1453 נכבשה קונסטנטינופול בידי הטורקים העוסמאנים והארמנים קשרו גורלם בגורל האימפריה תוך מילוי תפקידים חשובים כדיפלומטים ובמסחר, ברפואה ובשאר מקצועות חופשיים. הקהילה הארמנית התפשטה מאזור אסיה הקטנה לכל תחומי האימפריה כגון אל ירושלים, סוריה, מצרים, לבנון ועיראק. אזור ארמניה הנוכחית נכבש במקביל על ידי הפרסים ומאוחר יותר ההתפשטות הרוסית בראשות פטר הגדול נטלה אף היא נתח מהארץ. ההתפשטות הרוסית לקווקז הביאה לכך שהשליטים המוסלמים ראו בארמנים גורם חשוד ואף עוין. החלו גילוי איבה אלימים בין הארמנים הנוצרים לשכניהם הכורדים המוסלמים. בד בבד עם הפופולריות של הלאומיות המודרנית של סוף המאה ה-19, עלה לשלטון סולטאן עבד-אלחמיד ה-2 ששאף לאחד את העמים המוסלמים תוך הבלטת יחודם במדיניות פאן איסלאם. הארגונים הארמנים הפוליטיים אשר דרשו עצמאות ליבו את החשדנות והחל מעגל קסמים של אלימות ואלימות שנגד כשהטורקים משסים בארמנים את הכורדים. גם כשבתחילת המאה ה-20 הסולטן הודח על ידי 'הטורקים הצעירים' לא השתפר מצבם אלא לאפיזודה קצרה חולפת. הטורקים עדין ראו בהם אויב לאומי דתי. המצב הביא לטרגדיה איומה כשהרקע היה עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. הארמנים, בחלקם אזרחים רוסים, חשו שזו הזדמנות לקבלת עצמאות ולהפיכתם לישות מדינית כך שרבים ערקו ופעלו נגד מוסלמים באלימות, מעודדים על ידי הבטחות רוסיות. בגל טבח ששטף את הקהילה הארמנית בכל רחבי האימפריה העוסמאנית, נטבחו למעלה ממיליון בני הקהילה (ראה מאמר נפרד). למרות עדויות שהסתננו לאירופה, רוסיה וארצות הברית העולם בחר לשתוק מסיבותיו הוא.
ב-1918 טראנסקאווקזיה נחלקה לשלוש רפובליקות: גאורגיה (גרוזיה), ארמניה ואזארבייג'אן ומאוחר יותר המדינה הפכה קומוניסטית, חלק מברית המועצות. כשנתיים לפני התפוררות בריה"מ וקבלת העצמאות של ארמניה נאלצה המדינה להתמודד מול אסון חדש. מיקומה באזור רגיש ופעיל וולקנית הביא לרעידת אדמה חזקה במיוחד. מוקד רעש האדמה של שנת 1988 היה בגיומרי, עיר בצפון המדינה. הרעידה החריבה מבנים רבים בצפון מערבה של המדינה, קוטלת כ-30,000 בני אדם ומותירה רבים אחרים ללא קורת גג אשר חלק גדול מהם חי עד היום בפחונים עלובים, בתאי מחיה קשים, חשופים לאקלים היבשתי הקיצוני, חם מאד בקיץ ומושלג בחורף, כשהטמפרטורות צונחות אל מתחת לשלושים מעלות מתחת לאפס. לארמנים היה קשה להתמודד עם האסון ללא תמיכה של ברית המועצות שהיתה בשלבי גסיסה מתקדמים. המכה היתה חזקה. עם קבלת העצמאות הארמנים נותרו למעשה ללא משאבים מספיקים על מנת להתמודד עם האסון הנוראי שפקד אותם.
כאילו שהארמנים לא סבלו מספיק, ועל כך התווסף הסכסוך שהפך לעימות המזוין שיש לארמנים עם שכניהם האזארים. הלאומנות לא פסחה על שכנתה אזארבייג'אן שהחלה מבצעת פוגרומים בארמנים שבשטחה ובעיקר באזור נאגורנו-קאראבך, מובלעת הררית המיושבת בעיקר בארמנים. האזור סופח על ידי הסובייטים לאזארים ומלחמה בת חמש שנים פרצה בין העמים השכנים ובסופה סופחו שתי מובלעות ארמניות הנמצאות באזארבייג'אן אל ארמניה.
ארמניה היא ארץ הררית ועשירה באוצרות טבע. האקלים בפנים הארץ יבש יחסית לשכנותיה גרוזיה ואזארבייג'אן הגובלות בימות. בחורף, פסגות ההרים מכוסות שלג וגם במישורים שורר קור עז. כך למשל, לאחר נפילת בריה"מ, כשפסקה האספקה המרכזית של הגז לחימום הסתערו תושבי עיר הבירה על עצי הנוי שבשדרות הרחבות וכרתו את גזעיהם, משתמשים בעץ לבישול וחימום.
בטורקיה, קרוב לגבול הארמני על רמה סלעית, תחומה בין שלושה ערוצים יושבת עיר הבירה העתיקה, אני. מיקומה האסטרטגי של העיר המדיביאלית משך אל בין חומותיה רבבות. פעם חיו בין אלף כנסיותיה לפחות מאה אלף בני אדם. כיום, מעיר הרפאים הנטושה מזה שש מאות שנה נותרו רק חומות פרוצות, חצאי קפלות ושלדי כנסיות אבן מטות לפול. רעידות אדמה עזות ופולשים עזי נפש לא פחות, החריבו את העיר. נוסע אנגלי בשם וילבראהאם כתב לאחר ביקור במקום ב-1837: "התלוליות חסרות צורה כמו שלד. העיר ההרוסה אני מזכירה גווייה שנשמתה הסתלקה אך משמרת בהופעתה החיצונית את החיים".
האדריכלות הארמנית: סגנון הבניה בארמני הושפע משכנותיה: פרס ההלניסטית, סוריה וביזנטיון. בדרך כלל תעמודנה הכנסיות על ראש גבעה או הר, חולשות על סביבתן והן בנויות כקומפלקס המזכיר טירה: חומה המקיפה מספר כנסיות, קברי קדושים ומגדל פעמונים. קשה למבקר בכנסיות הארמניות שלא לשים לב לקונטרס החריף בין הזויות החדות המאפיינות את חלקה החיצוני של הכנסייה על העיטורים והתבליטים של בני אדם, חיות וכדומה לבין האפסיסים הרכים והקווים העגולים שנמצאים בתוכה. עושר פרטים חיצוני מול פשטות פנימית. מאפיין נוסף הוא התוף המצולע המרשים, המתנשא ומחבר בין המבנה לכיפת קונוס או פירמידה. זהו פיתוח ארכיטקטוני ארמני אשר אומץ על ידי הביזנטים. צלבי הקרס הרבים המעטרים תכופות את הכנסיות מקורן בצלב הסוואסטי מהודו ומובנו בסנסקריט שגשוג כשצלעותיו מסמלות את ארבע רוחות השמים.
העצמאות והחופש שהגיעו ב-1991 היוו מעבר חד וקשה. כפי שאחד ממכרי, תושב ברית המועצות לשעבר ניסח זאת: "יום אחד קמנו ללא אב ואם. נאלצנו להתחיל מהתחלה. נקודת הפתיחה שלנו היתה נמוכה מאד". הכוונה היא לתשתיות הרוסות ולעובדה שהצרכנים היו למעשה אזרחי ברית המועצות שפשטה את הרגל. הארמנים החלו בחיפוש אחר זהות לאומית. הם רתמו לשם כך את ההיסטוריה המפוארת, סיפור קבלת הנצרות, חיפוש אחר גיבורים לאומיים וכו'. הכנסיות והאתרים ההיסטוריים עוברים שיפוץ. על גבעה מתרוממת גבוה מהאחרות בירוואן, עומד מוזאון למורשת הארמנית ולהנצחת הטבח של 1915, בסמוך לו נבנתה אנדרטה מיוחדת ובאמצעה אש תמיד לזכר המתים.
שוק הפשפשים בירוואן הוא מקום בו בכפיפה אחת ניתן למצוא עתיקות, מדליות ממלחמת העולם הראשונה, כלי כסף וקריסטל, חלקי מכשירים חשמליים שונים, סיכות של לנין ופסלונים של סטלין. לידם שטיחים צבעונים ארוגים, גרבי צמר מעשה ידי הכפריות, פירות, ירקות וכל מה ששוק רגיל מציע. תבואת הארץ מרשימה. הקרקע הגעשית עשירה ומצמיחה פירות מתוקים וירקות עשירים בטעם ויפים למראה. לרבות מהמשפחות יש חלקה פרטית לגידול לצריכה אישית ולמשלוח לקרובים שבעיר. גם תושבי העיר מנסים לגדל מעט תוצרת באדניות ועציצים. בסרטו של הבימאי אטום אגויאן 'אררט' מספר השחקן שארל אזנבור כי כאשר פשטו הטורקים על כפרו הארמני שעל גדת אגם ואן, הם אספו את כל הפליטים הארמנים מהטבח שביצעו קודם לכן וגירשו אותם במסע רגלי דרך הרמות והמדבריות לעבר סוריה. רוב הצועדים לא שרדו. חולים, ילדים, קשישים וכל מי שלא יכול לצעוד יותר נותר לגווע מאחור. אימו קטפה מהבוסתן שלהם רימון וכל יום אכלה ממנו גרעין בודד, מדמיינת שבפיה ארוחה שלמה.
יחסיה של ארמניה עם המדינות הגובלות איתה בעיתי: הגבול עם אז'ארביג'אן וטורקיה סגור, הדרכים למעבר הגבול הגרוזיני איטיות וגרועות ובלאו הכי המצב שם אינו יציב כך שלמעשה ארמניה מקיימת קשרים תקינים ואף טובים רק עם שכנתה מדרום - איראן. לא קל לחיות ולהתפרנס בארמניה. רבים מבניה בחרו להגר והאחרים ברובם חיים בדוחק. למעשה דובר על למעלה מחצי הארמנים שחיים זה שנים ארוכות מחוץ לה ועוד כשליש מארבעת מיליון האזרחים שנטשו לאחר רעידת האדמה וקבלת העצמאות על מנת לצאת ולהתפרנס בארץ אחרת על מנת שיוכלו לתמוך בבני משפחתם. ההגירה הבלתי פוסקת החלה עוד בימים בהם הסלגוקים הגיעו לאזור במאה ה-11. המשכורת החודשית בת עשרות דולרים בלבד ומדובר בעשרות אחוזי אבטלה אם כי מאז קבלת העצמאות המצב משתפר לאיטו אך עדין כנראה למעלה מחצי מהארמנים חיים מתחת לקו העוני. בדומה לגרוזיה השכנה הנוצריה, גם כאן נתקלים בארץ של ניגודים: ישן מול חדש, אופנה מערבית מול לבוש מסורתי, נוף מרהיב שמתחתר בו כביש מטולא ומחורר ועליו מכוניות מפוארות לצד גרוטאות מקרטעות, שפע של תוצרת הארץ ואנשים עניים מרודים. קולחוזים עזובים, מפעלים סגורים, אנשים למודי סבל אך מאירי פנים.
אחד הממצאים הארכיאולוגים המשמעותיים לנו הישראלים הינו בית קברות יהודי בן המאה ה-13 אשר התגלה במקרה לפני שנים ספורות באזור ואיוץ-דזור ומהווה עדות ממשית ראשונה להתישבות יהודים באזור לפני המאה ה-19. יתכן אם כן כי הישוב היהודי שמר על רצף שלא נחשף עדין לחוקרים במשך כל השנים ועתה, עם פתיחת שערי ארמניה לחוקרים זרים, יחשפו פרטים נוספים וישפכו אור על תולדות היישוב היהודי באזור. בית הקברות המדיוואלי יושב במה שנראה היום אזור נידח ודליל באוכלוסייה אך בימי הבינים עברה כאן אחת ההסתעפויות של דרך המשי. עשרות קברים נמצאו כאן עם כתובות בעברית וארמית לצד עיטורים כבעלי חיים, רוזטות פרחים וסמלים אחרים. חלק מהכתובות מתוארכות לסביבות המאות 13-14, תקופה בה היה האזור נתון תחת שליטה מונגולית.
יש תנועה של פלטות בכדור הארץ, התרחקות או התקרבות. במקום שיש בו מפגש בין הפלטות יש אזור רגיש, מועד לרעידות אדמה. זה מה שמכונה HOT SPOT, הקרום שם דק מאד. לדוג' אררט, ארמניה. למה אנשים מתעקשים לגור במקומות הללו? משום שזה ביתם. גם אנחנו חיים בישראל על הר געש. באזור נפוצה בניה בבזלת או טוף, החומרים המקומיים שמקורם בפעילות הוולקנית העשירה המאפיינת את האזור, שרידי המפגש בין הלוח הערבי ללוח היורו-אסיאתי שהביא להתרוממות הרי הקווקז.

אתרים:

אררט - 5156 מ' גובהו. הקטן מגיע ל 4000+ מ'. דרך המשי עברה משני צידיו.
אראגאטס ואררט שניהם הרים מקודשים. במלחמת רוסיה-טורקיה האררט היה בידי הרוסים והם שלחו הרבה מדענים שסיפקו תיאורים מרתקים על הנופים שמהם יצאו והגיחו כל בני התרבויות העתיקות. סיפור המבול חוזר על עצמו, הסיפור הבבלי נשען על סיפורים שומרים עתיקים יותר - מוטיב האלים שרוצים להשמיד את בני האדם חוזר על עצמו. ללוי שטראו האנתרופולוג יש השקפה דיפוסית שאומרת שיש מקור אחד שמכה גלים, נחום מגד לעומתו חושב שאנשים דומים בבסיס. כולנו בעלי פחדים ותקוות דומות ולכן ממציאים מיתוסים דומים. "כולנו נהנים מאוכל טוב ואורגזמה וכולנו סובלים מקור ורעב". אולי יש כאן הד קדום לסיפור התנ"כי על המבול? אולי. ואולי זהו פחד זהה מאיתני הטבע? אולי.
האררט מאד בולט. אם היה כולו עשוי טוף היה מחודד אך היה מתקלף מהר. אם היה עשוי לבה, הרי שהיה רך מדי. הכי טוב ליהודים השילוב בין השניים - טוף ולבה. היו חריצים, דרכם התפרצה הבזלת. צריך גם הרכב מינרלי מסוים. התוצאה - העמק שלמרגלות האררט הוא אחד הפוריים (מה הקשר בין התפרצות געשית ואדמה פורייה?) ושליש מהתבואה של ארמניה מגיעה מכאן. ידוע שאלכסנדר מוקדון הביא משמשים מארמניה לארופה ובלטינית קוראים למשמשים 'ארמניה'. רוחות צפון מזרחיות מגיעות, העננים נתקלים בהר ולכן המרחב כאן ירוק כולו בעוד שהלאה משם שחון, צחיח.
בין ה'אררטים' יש מעין שיניים ומאחוריהם בצד המערבי יש כנסיה בבקעת יעקוב (למה קוראים לה כך?) והיא ע"פ המסורת נבנתה מלוחות התיבה.

כנסית קורבירב KURVIRAB - ממוקמת בגב האררט. במאה 1 לפנה"ס ארטשט ARTASHAT נבנתה כאן והיתה ידועה לשימצה בשל בתי הכלא שלה שהיו מאורות מלאות נחשים ועקרבים. זוהי מצודה מרשימה במיקומה. כאן ישב גריגוריאן 14 שנה במרתפי הכלא עד שהציל את המלך שראשו הפך לראש חזיר וכאות תודה המלך אימץ את הנצרות. הכנסייה המקורית נבנתה במאה 10 על אתר הכלא והוקדשה לבתולה הקדושה. המבנה שרואים נבנה במאה 17.
המלך טיגרנס איחד את ארמניה והוא היום הגיבור הלאומי. לצידו גריגוריאן הוא הגיבור הדתי. בין אם אכן היה כאן בית הכלא או לא, בין אם ראש המלך הפך חזיר או לא, זה לא משנה בכלל. לאנשים יש צורך להאמין במשהו קונקרטי. האמת האנתרופולוגית היא זו שקובעת.

מנזר נובו-ואנק (המנזר החדש) של מש' אורבליאן (אכלנו צהריים במקום). זה המרכז הדתי של האזור שנשלט על ידי מש' אורבליאן. בקומפלקס מנזר, כנסיה וחלקת קבר. הכנסייה הזו יחסית לכנסיה מזרחית, מאד מעוטרת. אפילו המדרגות החיצוניות משמשות כאלמנט עיצובי. יש השפעות פרסיות. ריקמה מאבן חול, צפיפות, דוגמאות גיאומטריות, ערבסק. יש עיטור של האב, הבן ורוח הקודש. זה נדיר. אלוהים מחזיק את ראשו של אדם ולידו הצלוב. על החזה מרחפת רוח הקודש. הצלוב עושה סימן עם היד, סימן לנצרות, לטבעת הדייגם ולשלמות. הקברים בני המאה ה-14.

המקדש הפגאני. ארמניה המזרחית היא תחת השפעה פרסית. עמד כאן מקדש זוראסטרי ללא הפרעה, עד שהגיעה דת מונותאיסטית והבעיות החלו. המקום הפך למקדש רומי, מרכזי, סימטרי (אמפיפרוסטילוס - עמודים מסביב) יש מדרגות, שיניים שבאות כאן במטרה לגרום למשחקי אור וצל. המקום נהרס במאה ה-17 ברעידת אדמה, שרידיו התגלו במאה 20 ולקח זמן רב לשחזר את המבנה. במקום נמצא גם בית מרחץ רומי ויש שרידי כנסיה בצמוד למקדש.

מנזר ג'ררד GERARD שוב כמו בכנסיות ארמניות יש קונטרס חד בין המבנה החד שבחוץ לזה הרך שבפנים. המנזר הזה שימש כבית ספר. הנזירים צירו כאן איקונות ולמדו לימודי דת. זו כנסיה חצובה. כנסיות ארמניות מיוחדות בתבליטי בעלי החיים שלהן. יש קשתות עיוורות (שאין להן תפקיד בקונסטרוקציה).

אגם סוואן וכנסית אק-תמר- במאה ה-20 עקב התיעוש ושימוש מוגבר במי הנהרות שנשפכים אליו והשקיה הורידו את המפלס ב-20 מטרים. מאז התמוטטות בריה"מ המפלס התייצב. 28 נחלים מתנקזים אליו ורק אחד יוצא ממנו. האגם מוקף הרים וגודלו 1416 קמ"ר. הפנינסולה היתה פעם אי שהוקם עליו במאה ה-10 מנזר שהציל את המקומיים בעיתות התקפה. עם ירידת מפלס המים האי התחבר ליבשה. מספרים שלאב המנזר היתה בת יפיפייה שהתאהבה בבן הכפר המוסלמי שנהג לשחות אליה כל לילה כשנר שהדליקה מכוון את דרכו.

מנזר עררדין ARARDIN - המקום בו העיטים משחקים. חבוי בין העצים בשולי הקווקז הקטן. במאה 11, בתקופת הכיבוש הסג'וקי התאפשר לנוצרים לבנות מנזר במקום בו לפי המסורת ישב גריגורי במאה ה-4. הקומפלקס בנוי 2 כנסיות וחדר אוכל והתכנסות. אנשים נקברו בתוך הכנסייה על מנת שיוכלו לשרת אותה גם אחרי מותם.