משפט סיני עתיק אומר: "פגישה עם חבר טוב בארץ רחוקה, היא כמו גשם לאחר בצורת ארוכה".
את יו סנג פגשתי כחודשיים לאחר שהגעתי לבייג'ינג. כבוגרת התואר ללימודי מזרח אסיה, גמלה בלבי החלטה להמשיך בבייג'ינג את לימודי הסינית שהתחלתי בארץ. נרשמתי לאוניברסיטה לשפות של בייג'ינג. יו סנג הגיעה מכפר מרוחק 3 ימי נסיעה ברכבת מבייג'ינג ללמוד אנגלית באותה האוניברסיטה והכרנו בקמפוס ומיד נעשינו חברות טובות. בהמשך היא הכירה לי את לואו שי, שהיה רק חבר לספסל הלימודים בשלב הזה. יו סנג ולואו שי הפכו להיות חברי הסינים הקרובים ביותר ועם הזמן הפכו להיות זוג. 9 שנים לאחר שהכירו באוניברסיטה החליטו השניים להתחתן, וכמובן שהוזמנתי לחתונה שהתקיימה בנאנג'ינג.
טיול לסין הקלאסית והפראית כולל פסטיבל הבוץ בחבל גווי ג'ואו וגשר הזכוכית עם אקו טיולי שטח >>>
הזמינו טיול מאורגן ובלתי נשכח לסין, אל חבל יונאן, עם אקו טיולי שטח >>>
הצטרפו לטיול המקיף לסין עם אקו טיולי שטח >>>
עליתי על הרכבת המהירה משנגחאי לנאנג'ינג, 300 ק"מ בשעה ועשרים דקות. הרכבת נקייה ומסודרת, ואפילו יצאה בדיוק בזמן! אני האדם הלבן היחיד בקרון, כולם סוקרים אותי במבטיהם... נזכרתי איך בתחילת שהותי בסין עוד הייתי מאד מובכת מכך ועם הזמן התרגלתי למבטים שלהם ולעיתים חייכתי אליהם בתגובה, דבר אשר הביא אותם לא פעם במבוכה... הרכבת נסעה משנגחאי לאורך אזור נהר היאנגצה אשר נשפך לים בדלתא שליד שנגחאי. אזור זה הוא עשיר במים ולכן פורה מאד מבחינה חקלאית, נחשב לאסם התבואה של אזור צפון סין היבש. מלבד חקלאות ענפה ובשל הקרבה לים, האזור משופע בתעשייה כבדה ומפעלים ובעודי יושבת ברכבת ונותנת לעיניים לרפרף אני רואה גושי בטון חולפים לצד ארובות מעשנות. רוב התוצרת של מפעלים אלו תגיע לנמל שנגחאי העמוס ומשם לכל העולם. סין של היום היא המדינה המייצרת עבור רוב העולם ואת מחיר זיהום האוויר הכבד הנובע מכך משלמים הסינים מדי יום כאשר הם נושמים אותו לריאותיהם באזורים המתועשים.
נאנג'ינג קיבלה את פני בשמיים אפורים, והיציאה מתחנת הרכבת לוותה בפקקים בלתי נגמרים לכיוון ביתו של לואו שי. היום נאנג'ינג היא בירתו של מחוז ג'יאנג סו, ומהווה את אחת הערים החשובות בסין. פירוש שמה הבירה הדרומית, ואכן נאנג'ינג היתה בירתה הראשונה של שושלת המינג לפני שהקיסר יונג לה העביר את בירתו לעיר בייג'ינג. מלבד זאת נקשר שמה של נאנג'ינג, בטבח האכזרי אשר נעשה בתושביה על ידי החיילים היפנים בשנת 1937, בו נאנסו ונרצחו לפי ההערכות כ- 300,000 תושבי העיר.
הגעתי בשלום לבית משפחתו של לואו שי שם קיבל את פני אביו, סיני נמוך קומה וחייכן בשנות ה- 60 לחייו, פנסיונר של מפעל גדול שבו עבד כל חייו ביחד עם אשתו. משפחתה של יו סנג מגיעה מהעיר שיהמן אשר במחוז פוגי'אן שבדרומה של סין. תושבי האזור מדברים דיאלקט מקומי שנקרא מינאנחואה. הדיאלקט שונה בתכלית השינוי מהמנדרינית אבל מכיוון שהיום כל הסינים מדברים גם מנדרינית יכלה משפחתה של יו סנג לתקשר עם משפחתו של לואו שי. כשבוע לפני תאריך החתונה הגיעה המשפחה הקרובה של יו סנג ללון בבית משפחתו של לואו שי עד החתונה. הדבר נעשה בעיקר על פי המסורת שהיתה נהוגה בסין במסגרתה התקיימה החתונה תמיד בבית החתן.
בסין המסורתית הולדה של ילדה נחשב לבזבוז מכיוון שעתידה היתה להישאר בבית משפחתה עד נישואיה, החל מגיל 12-13 לערך היתה עוברת לביתו של החתן ומאותו רגע נחשבה לרכוש של משפחתו, ואת משפחתה היתה פוגשת לאחר מכן לעיתים רחוקות. היא נאלצה לעבוד ולכבד את אבות המשפחה של בעלה וכך בעצם נחשבה ל"השקעה בלתי משתלמת" מבחינת משפחתה. בסין המסורתית היו מתחתנים בני הכפר עם מישהו מהכפר שלהם או הכפר השכן ומשפחותיהם המורחבות היו נפגשות, אבל היום סינים צעירים מכל רחבי סין נפגשים באוניברסיטאות הגדולות כמו במקרה של יו סנג ולואו שי שמשפחותיהם מתגוררות מרחק יומיים וחצי ברכבת ולכן רק נציגות קטנה מהמשפחה של יו סנג תגיע לאירוע.
בערב לפני החתונה נערכה ארוחת ערב חגיגית במסעדה ובה הוצגה הכלה בפני משפחתו הקרובה של החתן, ויו סנג עברה שולחן אחרי שולחן והרימה כוסית לחיים עם כולם. סינים אוהבים לשתות בכל עת אך בעיקר כשיש סיבה למסיבה כמו ארוחה חגיגית או חתונה. על השולחנות יש בירה מקומית, אולם מה שבאמת גורם להם להשתכר זה משקה אלכוהולי העשוי מאורז ונקרא באי ג'יו - המשמעות היא אלכוהול לבן, ואינו מומלץ לאלו מאתנו שאינם יודעים לשתות מכיוון שהוא מכיל אחוזי אלכוהול גבוהים למדי. כשסינים שותים לחיים הם אומרים גאן ביי שהמשמעות היא לרוקן את הכוס, וזה אכן מה שמצופה ממי שמרים לחיים בין אם מדובר בכוס ראשונה או כוס עשירית. לרוקן את הכוס! מחוץ למסעדה השליכו נפצים ברחוב, זהו מנהג מאד מקובל בחתונות סיניות שנועד להבריח את הרוחות הרעות שמסתובבות ועלולות לפגוע בזוג הצעיר ולגרום לו למזל רע. מכיוון שהייתי הזרה היחידה, הפכתי באופן מיידי לאטרקציה, וגם אני התבקשתי לעבור בין השולחנות ולהרים כוס עם כולם, ולא עזרו מחאותיי, עברתי עם ההורים של החתן והרמתי כוס לחיים עם כל בני משפחתו. הרגשתי שאני מושא לגאווה, העובדה שיש זרה בחתונה מהווה משהו מיוחד והחתן והכלה התגאו בכך שהביאו חברה זרה לאירוע ובני המשפחה סקרו אותי ובחנו מה אני אוכלת וכמה ואיך אני מדברת ומתנהגת, דבר שגרם לי אי נעימות מסוימת אבל קיבלתי את העניין בהומור.
בתום הארוחה יו סנג וכל משפחתה עברו ללון באחד המלונות המפוארים בעיר. בסין המסורתית החתן היה הולך לבית הכלה ולוקח אותה מביתה וכך בשיירה שמחה בליווי מוסיקה ובני משפחה היתה הכלה מובלת בתוך אפיריון אדום אל ביתו של החתן ואיתה הנדוניה שהביאה עימה ובגדיה. ביום זה הכלה עוזבת את בית הוריה אליו לא תשוב עוד אלא כאורחת ועליה להזיל דמעות כדי להראות את העצב שלה וכן להודות להוריה שגידלו אותה עד אשר תעבור לבית משפחתה האמיתי. אירוע זה היה לא פעם טראומתי עבור אותן ילדות אבל המסורת וכיבוד הורים היו חזקים מהכל.
למחרת התעוררנו ליום החתונה, השמיים בנאנג'ינג כאילו חגגו בשבילנו, זיהום האוויר קצת התפזר והשמש יצאה. לטובת היום הזה שכרה משפחתו של החתן 7 רכבי מזדה חדשים ומבריקים. עד לפני כמה שנים לא ניתן היה כמעט למצוא רכבים יפניים בכביש בסין והשנאה ליפן בעקבות אירועי מלחמת העולם השניה עדיין מפעפעת בעורקיהם של הרבה מאד סינים.
משעות הבוקר המוקדמות עמלו חבריו וקרוביו של החתן וקישטו את כל הרכבים בסרטים ופרחים. בערך בשעה תשע בבוקר יצאה השיירה המכובדת מהבית של החתן, מלווה ברעש אדיר של נפצים. החתן ישב ברכב הראשון ואני זכיתי לכבוד לשבת ברכב השני.
הגענו למלון, שבו התחילה שרשרת הטקסים. החתן אמור לגרום לכלתו לפתוח לו את הדלת, אבל אחותה ואחייניתה אינן מאפשרות והוא נאלץ לשחד אותן שיתירו לו להיכנס. הוא מעביר מתחת לדלת הונג באו - מעטפות אדומות, מנהג שנשאר עוד מימי קדם לתת לזוג המתחתן כסף בתוך מעטפות אדומות, כמובן אדומות שכן אדום הוא צבע מזל בסין.
המעטפות הוכנו מבעוד מועד וכל מעטפה כזאת מכילה 5 או 10 יואן. לואו שי מצויד במעטפות רבות עבור רגע זה. בתחילה הוא שילשל מספר מעטפות דרך הפתח הצר שבדלת והבנות שבחדר הסכימו לפתוח חריץ דק אבל לא נתנו לו להיכנס. לואו שי המשיך לנסות וזרק גם ממתקים וסוכריות אך הבנות שמעבר לדלת ציחקקו ואמרו שהן רוצות רק כסף. במשך כל הזמן הפמליה של החתן ואני בתוכה מעודדים וצועקים ליו סנג מעבר לדלת, מבקשים שתיאות לפתוח את הדלת. לואו שי התחיל לשיר לכלתו שירי אהבה והתחנן שתפתח לו את הדלת וכך נמשך המשחק המשעשע מספר דקות בהן עוברות דרך הדלת הסגורה למחצה עוד כמה וכמה מעטפות אדומות, עד אשר נענות הבנות מעבר לדלת ומסכימות לפתוח את הדלת ובליווי צחקוקים נכנס החתן ברוב כבוד לחדר.
כשנכנסנו לחדר גילינו את יו סנג יושבת בשמלת כלה לבנה יפהפייה אשר פרוסה על המיטה מסביבה, היא נראתה לי כמו נסיכה ומסביבה יושבים בני משפחתה. לואו שי כרע ברך ושאל אותה את שאלת השאלות- "האם תתחתני איתי?" ויו סנג השיבה בחיוך גדול - רק אם תענה נכון על כמה שאלות... איפה נפגשנו לראשונה? איפה נתת לי פרחים בפעם הראשונה? מה אני הכי אוהבת לאכול? ושאלה אחרונה שבתחילה נראתה לי קצת יוצאת דופן - האם תרסן את המזג שלך? אמנם לואו שי הוא אדם מאד רגוע ביום יום אבל בסין זה עדיין נחשב מקובל שגבר ירים את הקול על אשתו. יו סנג ששייכת כבר לדור של נשים עם יותר מודעות עצמית אינה מוכנה לקבל מצדו התנהגות אגרסיבית בכל צורה.
לאחר שענה נכון הזוג החליף טבעות ועכשיו הגיע התור של החתן לבקש מאמה של יו סנג את ידה. הוא מגיש לה כוס תה וזו שתתה ממנה וכך בעצם אישרה את הבקשה. לאחר מכן האכילה האמא את הזוג במרק עם אטריות, לאריכות חיים, וביצים קשות, לפיריון. עתה הגיע הזמן ללכת לבית החתן, אבל, הכלה אינה נועלת את נעליה, ואיך תוכל לעזוב את ביתה? ובכן החתן צריך למצוא בחדר היכן החביאה את נעליה. לואו שי מתחיל להסתובב בחדר ולחפש את נעליה של יו סנג, בעוד כל בני המשפחה משתעשעים לראותו מסתובב בחדר ופותח כל מגירה וארון. את הנעל הראשונה מצא יחסית בקלות, באהיל של המנורה שהיתה על השולחן, ואת הנעל השניה חיפש ארוכות ללא הצלחה עד שקיבל רמז שהיא בתוך הכספת וכדי לקבל את הסיסמא היה צריך לואו שי "לשלם" עוד כמה מעטפות אדומות וכך כששתי נעליה בידיו, נשא אותה למטה ונעל לה את נעליה ברכב שלקח אותם בליווי השיירה כמובן, אל התחנה הבאה.
בתחנה הבאה נמצאים הוריו של לואו שי שגם את אישורם צריך לקבל כדי לקיים את החתונה. ההורים שהו בדירה שאותה קנו לזוג הצעיר. בסין נהוג היום שמשפחת החתן קונה דירה לזוג הצעיר. הגענו לדירה ולואו שי נשא אותה במדרגות עד הדירה. בדירה חיכתה הפעם משפחתו של החתן, ולא נתנה לזוג להיכנס עד אשר יקבלו כמובן מעטפות אדומות, גם פה, כולם מתייחסים למשחק ברצינות גמורה אבל עדיין ניכר עליהם שהם משועשעים מהמשא ומתן. לאחר שעברו הרבה מעטפות אדומות מיד ליד נכנסנו לדירה החדשה, ושם על הספה בסלון ישבו הורי החתן וחיכו לזוג הצעיר. הפעם היתה זאת הכלה שמזגה כוס תה מקנקן יפהפה והגישה אותה להורים בקידה עמוקה. ההורים קיבלו את כוס התה ושתו ממנה לאות אישורם לקיים את החתונה.
בשעה 18:00 התייצב הזוג בלובי של אחד המלונות המפוארים בעיר וקיבל את האורחים לארוחת ערב חגיגית שתתקיים באחד מאולמות המלון. הכלה בשלב הזה החליפה לשמלה יותר נוצצת ומפוארת מקודמתה, ונראתה זוהרת למרות השעות הארוכות.
האולם היה מסודר להפליא, כל האורחים, כ- 200 איש, ישבו בשולחנות עגולים ובמרכז הוכן מעבר בו יעלו החתן והכלה על הבמה. את הערב העביר מנחה שרמנטי נאה ובעל חוש הומור. התוכנית האומנותית כללה ברכות הדדיות ואוכל, עד אשר בשעה 21:00 בדיוק עלו החתן והכלה לבמה ובירכו והודו לכל האורחים שהגיעו לחתונתם, וכאן ארע דבר מדהים, מיד עם הסתיים שלב התודות קמו כל האורחים כאיש אחד ועזבו את האולם והלכו לבתיהם. הסתיים האירוע.
למחרת עמדתי לעזוב את נאנג'ינג ולחזור לשנגחאי משם אעלה על טיסה חזרה לישראל. יו סנג ולואו שי באו להיפרד ממני, נראו נינוחים ושמחים שהיום הזה מאחוריהם. החתונה הסינית אינטנסיבית ומעייפת, ויו סנג לחשה לי שמבחינתה היתה מוותרת על התענוג אבל האירוע נעשה בשם המסורת לכבודם של ההורים ולכן הם אינם יכולים להתנגד לקיים את הטקס כפי שהוא. "אולי הילדה שלי תוכל להתחתן כפי שתרצה" אומרת לי יו סנג ומחייכת....לכל מקום הקצב שלו ומסורת היא עניין שברירי אשר יש לגעת בו בעדינות רבה.
קיראו עוד באתר על טיול מאורגן לסין