טיול בסין צילום: ירון גולן

צרו עימנו קשר

תינוקות משתובבים בפארק, לבושים מכנסיים עם פתח קטן וללא חיתול לישבנם, הם מראה שכיח בסין. ערומים, הם נישאים על כתפי הוריהם, שאינם חוששים מהרטבה. לאחרונה, גם במחוזותינו אפשר לראות פה ושם אם ששולפת מתיקה סיר מתקפל ומגישה אותו לתינוקת בת שלושה חודשים. גידול תינוקות ללא חיתולים הוא תופעה הולכת וגדלה, אשר מגובה באידיאולוגיה של אורח חיים טבעי, בריא וידידותי לסביבה. בניסוח בוטה מעט, קקי הוא כבר מזמן לא רק קקי. כל עשיית צרכים היא הזדמנות להגברת המודעות לאותות שמוסר התינוק ולחיזוק התקשורת עימו.

סין הקלאסית והפראית, הצטרפו לטיול לסין עם אקו טיולי שטח >>>

גלו את נפלאות חבל יונאן, הזמינו טיול מאורגן לסין עם אקו טיולי שטח >>>

אל אזורים שהזמן עצר בהם מלכת... הצטרפו לטיול מקיף לסין עם אקו טיולי שטח >>>

ד"ר בשמת אבן-זהר היא בין הראשונות שיישמו את הרעיון בישראל. לאור בקשות חוזרות ונשנות היא החלה להעביר סדנאות בנושא, תחת הכותרת "גידול ילדים מתוך קשב לצרכים שלהם". אבן-זהר התוודעה לראשונה לתינוקות נטולי חיתולים בקבוצת דיון באינטרנט, שם סיפר מנהל הפורום כי קרא חוברת של לורי בוקה (Laurie Boucke) שחיה בהולנד, אשר למדה שיעור מעניין משכנתה ההודית. זו נכנסה לביתה, העיפה מבט אחד בתינוקה בן השלושה שבועות ואמרה לה כי הוא צריך להשתין. בוקה הנדהמת לא הבינה איך היא יודעת, והשכנה לא הבינה איך בוקה לא שומעת את בקשותיו של בנה. בוקה חקרה את הנושא ופרסמה חוברת שבה היא מסבירה כי התינוק מאותת במגוון של סימנים שהוא צריך לעשות את צרכיו, ושבעזרת קשב ותשומת לב ניתן לסייע לו בכך.
"קל לזהות מתי לתינוק יש צואה, דרוש מעט יותר קשב כאשר מדובר בשתן, "מסבירה אבן-זהר. לאחר הלידה של בנה הצעיר, היא מספרת, "השכבתי אותו ערום לידי, על גבי חיתול בד, ולפתע שמעתי יללה. חשבתי שהוא רוצה לינוק, אבל הוא לא רצה. פתאום שמתי לב שהוא הרטיב את החיתול. הוא המשיך לבכות עד שהזזתי ממנו את החיתול הרטוב. אחרי פרק זמן קצר הוא שוב ילל, כמו קודם. הרמתי אותו, ילוד בן כמה שעות, אמרתי לו 'בוא נלך לעשות פיפי' והלכתי איתו לעבר הכיור. החזקתי אותו מעל הכיור כמו שמחזיקים ילד שרוצה לעשות פיפי בטבע, כשהגב שלו נשען עלי והרגליים מורמות. השמעתי לו קולות 'פשש... פשש...' והוא עשה פיפי לתוך הכיור ונרגע מיד. זו היתה חוויה מדהימה".
מהר מאוד, אומרת אבן-זהר, היא גילתה שהיא מסוגלת לזהות מתי בנה מבקש לעשות את צרכיו. "התינוק, מצדו, מבין מהר מאוד את התנוחה שבה הוא מוחזק ואת הצליל הקבוע שהמבוגר משמיע כסימן לשחרור הצרכים."
אם כך, השיטה מחייבת שהתינוק יהיה תמיד צמוד להוריו. האם זה מתאים להורים בעידן המודרני? או אולי רק להורה שמסוגל כלכלית להישאר בבית?
"אין חובה לעשות את זה כל הזמן. אפשר ליישם את השיטה באופן חלקי, אפילו רק פעמיים ביום, למשל כאשר התינוק מתעורר בבוקר, או לפני הרחצה. אפשר גם להיעזר בחיתולים לפעמים. גם אני לקחתי את הבן שלי לבקר את הסבתא עם חיתול. אני חושבת שזה שיעור חשוב בללמוד איך להיות אמא לא מושלמת, ולעשות מה שאני יכולה."
לדבריה, ישנו מנגנון טבעי של סימנים מקדימים, אשר מתנוון בשל השימוש בחיתולים. אבן-זהר: "התינוק נולד כשהוא מודע לצרכיו, ועם שליטה מסוימת בסוגרים שלו. כאשר הוא בחיתול והמטפלים לא יודעים לפרש את בקשותיו, לאט לאט הוא עצמו מפסיק להיות מודע לצרכיו, וגם מאבד את מעט השליטה בסוגרים שהיתה לו בלידתו, במקום לפתח אותה יותר ויותר. דבר זה גורם לניוון של מנגנון הצרכים אצל התינוק, ואחר כך הגמילה מן החיתולים דורשת מן הילד למידה מחודשת."
הורים רבים ודאי חוששים שביתם יהיה רווי בשתן וצואה.
"גם אני חששתי. הייתי מלאה ספקות, ובהתחלה חשבתי שהשיטה לא ישימה בדירה מערבית. אבל ברגע שהבנתי שזה לא מוסרי להתעלם מהסימנים שמוסר לי התינוק שלי, וכן שבחיתולים החד פעמיים מצויים חומרים מסוכנים עבורו, ושהשימוש בהם גם גורם לנזק אקולוגי, הייתי חייבת לנסות את השיטה. בלאו הכי צריך למגן את הבית מפני פליטות ואת המיטה מפני נזילות של חלב, וגם בחיתולים חד פעמיים יש פספוסים."

ניחא בביתך, אבל מה עושים כשיוצאים מהבית עם התינוק?

"יש הורים שמתזמנים את התינוק. הם יודעים כל כמה זמן הוא צריך לעשות את צרכיו ועוצרים את המכונית, או לוקחים אותו לשירותים. לא מזמן דיברתי עם אם שמיישמת את השיטה בביתה. כאשר היא רצתה לקחת אותו לנסיעה במכונית, היא חיתלה אותו והוא שיחרר צואה בחיתול. היא התלוננה כי שכחה עד כמה מלוכלך יוצא התינוק מחיתול מלא צואה. כאשר היא מערסלת אותו מעל סיר, כיור או שירותים הוא לא מתלכלך בכלל. יש מי שסבור שמדובר ביותר עבודה, אולם ייתכן שזו פשוט עבודה שונה ולא יותר עבודה."
ומה לגבי זמן השינה?
"ילד בריא לא עושה צרכים בזמן השינה, הוא מתעורר לשם כך. בהתחלה רק מעט, אבל בהדרגה הוא מתעורר לגמרי. עם הזמן, תינוק לא מחותל מפסיק לעשות את צרכיו בלילה וישן שעות רצופות עד שהוא מתעורר לפיפי ראשון."
השיטה מעוררת תמיהה בקרב הורים שהורגלו לגישה שלפיה יש להמתין בסבלנות עד שהילד יבקש להיגמל מן החיתולים. רופאים, פסיכולוגים והורים רבים בארצות הברית אימצו את הגישה של ד"ר ברי ברייזלטון (Berry Brazelton), מומחה להתפתחות הילד שנחשב בר סמכא בהורות, בעל תוכנית קבועה ברשת "פוקס" וסלבריטאי מבוקש בתוכניות אירוח. במשך שנים רבות הטיף ד"ר ברייזלטון נגד הפעלת לחץ על ילדים להיגמל מחיתולים, והזהיר מפני אימונם של ילדים לפני שהם מוכנים. אולם לנגדו עומדים מומחים אחרים המודאגים מתופעה של ילדים בני ארבע וחמש שטרם הראו סימני מוכנות להיפרד מן החיתולים. כאשר חברת החיתולים החד פעמיים "פמפרס" החלה לייצר בהמלצתו של ד"ר ברייזלטון ובעקבות מחקר שוק חיתולים במידה גדולה יותר, מידה שש, גויס ד"ר ברייזלטון לפרסם את המוצר. היום הוא יושב ראש מכון ההורות של "פמפרס". על ההתגייסות לפרסום ועל הקשר עם "פמפרס" ספג ד"ר ברייזלטון ביקורת רבה, ורבים סבורים שהוא מקדם את רעיון הגמילה המאוחרת מכיוון שהוא עובד עבור החברה.
לפני המצאת החיתולים החד פעמיים כיבוס החיתולים היווה מעמסה גדולה ולכן גם שימש כתמריץ להורים לגמול את הילד מחיתולים, ולילדים להיגמל מה"חבילה" המציקה בין הרגליים ברגע שהתחילו ללכת. כיום, רובם המוחלט (95-90 אחוז) של הילדים בארצות הברית לובשים חיתולים חד פעמיים. מחקר משווה בנושא גיל הגמילה בארצות הברית הראה שבשנת 1961, עת הופיעו לראשונה חיתולי "פמפרס" החד פעמיים, רק 10 אחוזים מבני השנתיים וחצי לא היו גמולים עדיין. בשנת 1977, לעומת זאת, 78 אחוז מבני השנתיים וחצי לא היו גמולים. הנתונים מראים שבשנות החמישים ילדים היו נגמלים בגיל 18 חודשים בממוצע. כיום רק 10 אחוזים מהילדים נגמלים מחיתולים בגיל 18 חודשים. הגיל הממוצע לגמילה עומד על 30 חודשים, כשהטווח הוא בין 18 ל-60 חודשים.
מחקר משווה בנושא גיל הגמילה הראה שבשנת 1961, רק 10% מבני השנתיים וחצי לא היו גמולים עדיין, בעוד שבשנת 1977, 78% מבני שנתיים וחצי לא היו גמולים. בדור האחרון הושפעו השינויים בגיל הגמילה מתאוריות פסיכולוגיות, אווירת דמוקרטיה במשפחה, עבודתן של אימהות מחוץ לבית וזמינותם של חיתולים חד פעמיים. הסיבות המשוערות לשינוי בגיל הגמילה בדור האחרון הן אווירת דמוקרטיה במשפחה, עבודתן של אימהות מחוץ לבית, זמינותם של חיתולים חד פעמיים והשפעתן של תיאוריות פסיכולוגיות בנושא. ישנן תיאוריות שדוגלות בהחלטה הורית על גיל הגמילה, ואחרות ממליצות על מתן אפשרות לילד להיגמל בתהליך ספונטני. חלק מהאסכולות (בעיקר אלה המכונות "דינמיות", המשויכות לפרויד, אריקסון וממשיכיהם) ייחסו לגמילה חשיבות רבה בתהליך התפתחות הילד. על פי תיאוריות אלה, בגיל הגמילה - "השלב האנאלי" - מוצא הילד סיפוק בהתלכלכות ובמגע באברי ההפרשה שלו, ומניעת סיפוק זה עשויה לפתח אצל הילד חסכים שבעתיד עלולים להתפתח לקשיים הקשורים בצורך בשליטה ובדפוסים כפייתיים שונים. לכן אין הם ממליצים להפעיל על הילד לחץ רב מדי וקוראים לדחות את גיל הגמילה.
"איני חושבת כך," אומרת הפסיכואנליטיקאית שרה קולקר. "ההיבט האנאלי של סילוק פסולת חומרית (שתן וצואה) או רגשית (כעס, שנאה וכולי) לא ייעלם אם ילד יגדל ללא חיתולים. אולי אף להיפך, הילד יוכל לעסוק בו ללא טעינות יתר" ומסבירה: "ההתפתחות הנפשית המוקדמת יכולה להיות מתוארת כ'פיתוח דמיוני של תהליכים גופניים' כפי שמציע ד.וו. ויניקוט. על בסיס התהליכים הגופניים, בעיקר מערכת הנשימה ומערכת העיכול, הופכים הצמדים של הכנסה והוצאה, קליטה ופליטה או קבלה ודחייה, לאבני פינה של התרחשויות נפשיות. התפתחות בלי חיתולים היא לא רק ההתפתחות הטבעית אלא גם האופן הממעיט ומקטין מכשולים ועכבות. אם הרוצה לגדל את ילדה ללא חיתול מעצימה את היקף התפקיד האימהי. נדרשת ממנה נוכחות אימהית מלאה, רגישות גבוהה ויכולת היענות. אם המכירה היטב את ילדה ומזהה את צרכיו הגופניים בדיוק ובעיתוי נכונים תאפשר לילד תחושה טובה יותר של גופו, חוויה של שלמות והרמוניה עם העולם ושל זרימה שאינה נדרשת לשליטה מאומצת.
"מובן שגם כאן, כמו בכל אינטראקציה עם האם והסביבה, יש סכנה שהילד יתאים עצמו לציפיות אמו. אבל, האפשרות הבריאה של אם קשובה דיה (כמושג הפסיכואנליטי 'אם טובה דיה'), דווקא יכולה להפחית את המתח של שליטה-היעדר שליטה, שחרור-החזקה או נדיבות-קמצנות, המתרחש כאשר נושא ההפרשות מצוי במשא ומתן מתמיד בין הילד לסביבתו. בלי חיתולים יכול הילד להתפתח בהרמוניה לקראת הבניה של שליטה. הדבר לא נכפה עליו. הוא עושה מתוך תחושה של הגוף, ולא בשל ציווי חיצוני."
האם הגידול ללא חיתולים מבטל את השלב האנאלי?
"זה לא נכון שאין שלב אנאלי. השלב האנאלי מתייחס לעיסוק של הילד בשאלה 'איך אני נפטר מהפסולת של הגוף שלי, ואיך אני נפטר מהתחושות שלי ומהכעס שלי'. אם זה קורה כתהליך זורם זה פחות נתון להסתבכות נפשית. התינוק מתפתח מן האחדות המלאה עם העולם מתוך עצמו. בגיל 5-6 חודשים חל שינוי ראשון, התינוק מראה דרך משחק שהוא "יודע" שיש לו גוף, יש חוץ ויש פנים. וכשנה אחר כך מצביעים משחקיו על ההתפתחות האנאלית" הוא משחק בפלסטלינה, ממלא ומרוקן כיור במים וכך מרגיש ומבין את מנגנוני המילוי וההתרוקנות. כל זה יתרחש גם אם יגדל ללא חיתול. הייתי מציעה שאולי אף יתעשר מן החוויה של המותאמות של האם לצרכיו. ויניקוט הדגיש כי היענות לצרכי הילד היא המפתחת יצירתיות. ובמלים אחרות: להראות ולא לראות הוא שור היצירה. הדברים ברורים לגבי הזנה. בעת רעב הוזה התינוק את הסיפוק, ואמו מביאה לפתחו את השד ואת החלב. בפעם הבאה יוכל התינוק להזות לא רק את התמונה הכללית אלא להוסיף עליה את ריחה המיוחד של האם, את מרקם גופה, את טעם החלב, את חומו ועוד. הזיתו תתעשר בפרטים. דווקא מן המונוטוניות (של הגשת השד או החלב בעת הרעב, פעולה שנישנית) נבנית היצירתיות והעושר. אני יכולה לשער שילד אשר יגדל ללא חיתול יהיה ילד שכל השאלות אודות יש ואין, החזקה שחרור, נתינה קבלה וכיוצא באלו יתעשרו גם הן מן האינטראקציה הרגישה והנענית ויוטענו פחות בשאלות של שליטה וכוחנות אשר לא אחת הופכות טעונות בשלב הגמילה מחיתולים.

שיקולים אקולוגים ובריאותיים

חמש מאות שנים לוקח לחיתולים חד פעמיים להתכלות במצבור אשפה באדמה. ב-2006 עשו בארצות הברית שימוש ב-20 מיליארד חיתולים חד פעמיים שהפכו ל-3.6 מיליון טון אשפה. בישראל מדובר ב-540 מיליון חיתולים בהם נעשה שימוש מדי שנה. הורים ישראלים מחליפים לתינוק חמישה-שישה חיתולים ביום. כל תינוק ישתמש בממוצע ב-5,000 חיתולים עד שייגמל (שישה חיתולים ביום לילד הנגמל בגיל 30 חודשים). להימנעות משימוש בחיתולים יש, ככל הנראה, גם ערך בריאותי. בחיתולים חד פעמיים עושים שימוש בתאית נייר, פוליאתילן וחומרי פלסטיק נוספים, דבקים, צבע, מלבינים, חומרי בושם סינתטיים ובסודיום פוליאקרילט (sodium polyacrylate) אשר סופג את הנוזלים ומחזיק אותם בצורת ג'ל סמוך לעורו של התינוק. עורם של תינוקות רבים נזקק לטיפול כדי להירפא מן הנזקים הנגרמים מן החיתולים.
נוסף על כך, אחת הסיבות המשוערות לירידה בפוריות גברים היא שימוש בחיתולים חד פעמיים. ההסבר לכך הוא שבחיתול חד פעמי האשכים מצויים בסביבה החמה בכמה מעלות מחום הגוף, ואילו שק האשכים אמור לשמור על טמפרטורה נמוכה מחום הגוף.
ברוב ארצות העולם השלישי לא נעשה שימוש בחיתולים חד פעמיים, והשימוש בבד המשמש כחיתול נעשה רק בזמן נסיעה. אימהות אשר נושאות את התינוקות על גבן עטופים בסדין או במנשא כלשהו מסבירות שבתחילה הן מורידות אותם לצרכיהם כל זמן קצוב, ואחר כך כל עוד התינוק מצוי בתנועה הוא לא עושה את צרכיו. כאשר הן עוצרות לשבת הן מורידות אותו לצרכיו. בסין אף פותחו מכנסיים מיוחדים המותירים פתח לעשיית צרכים אשר אינם מחייבים את הורדתם.
מלבד הערך האקולוגי והבריאותי של ההימנעות משימוש בחיתולים חד פעמיים, הערך המשמעותי הוא ביכולת לאפשר לילד חוויה של שחרור לעומת איפוק. הלמידה המאוחרת לאיפוק, לאיתות רק כאשר הוא כבר מתפוצץ, או כשכבר "ברח לו", מחייבת אותו למידה מחודשת אודות תחושותיו אשר באו לו באורח טבעי ונמנעו ממנו. "מדובר בתהליך טבעי שבו הילד מאותת כאשר הוא אינו 'מתפוצץ' עדיין, לעומת תהליך הפוך שבו צריך לעבור מניוון לשליטה, תהליך שבו הילד צריך ללמוד להחזיק ולהתאפק" מסבירה אבן-זהר.

פורסם לראשונה במגזין "חיים אחרים"

טיולים הקשורים למאמר