יהודי המזרח -טיול לסין צילום: יגאל מנדה

טיול לסין – מי הזיז את הטופו שלי? מדים סאם לביג מק גדול

מאת דינה היימן

רוצים לקבל עוד פרטים על הטיול?

ההיפתחות הגוברת למערב הופכת את סין, מולדת הסויה, למעצמת ג'אנק פוד. הדור הצעיר גודש את סניפי מקדונלדס, שמאיימים להשתלט על כל פינת רחוב. כל זאת כאשר במערב מגלים עניין גובר בדיאטה הסינית המסורתית בעקבות פרסום "מחקר סין", סקר התזונה המקיף ביותר שנעשה אי פעם, שממליץ באופן חד משמעי על תזונה צמחית כמפתח לחיים בריאים. דינה היימן כותבת על השינויים שעוברת החברה הסינית מראי השתקפותם בצלחת, וכן על השלכותיהם הבריאותיות, האקולוגיות והתרבותיות.

הצטרפו לטיול הייחודי והמקיף לסין הקלאסית והפראית עם אקו טיולי שטח >>>

טיול מאורגן לסין אל חבל יונאן כולל פסטיבל "לושנג" של מיעוט המיאו עם אקו טיולי שטח >>>

הצטרפו לטיול המקיף לסין בדגש חבל גווי ג'ואו, חבל יונאן וג'יאנג ג'יא ג'יה עם אקו טיולי שטח >>>

ביקרתי בסין לראשונה בשנת 1985. אמנם רעב כבר לא היה שם, אבל המזון היה דל וחסר גוון. אטריות, אורז, כרוב, ביצים ובשר חזיר הרכיבו את התפריט, והם כולם טוגנו בכמויות אדירות של שמן. במסעדות הוסיפו למנות שלי פיסות בשר חזיר כמחווה של כבוד, על אף שהסברתי שאני צמחונית. קשה היה להם להבין כיצד אישה מערבית שהפרוטה מצויה בכיסה ושאינה נזירה בודהיסטית, בוחרת שלא לאכול בשר.
בשר היה והוא עדיין המאכל שמעיד על רווחה כלכלית בסין. בבתים הסיניים מוסיפים מעט רצועות של בשר לאוכל ומבשלים אותו עם הירקות, כמעט כמו שמשתמשים בתבלין. המילה למנה בסינית היא צאי (cài) ופירושה גם ירק, ולקערת האורז מתלווים בדרך כלל שני סוגי ירקות ותוספת של טופו או מעט בשר. מוצרי חלב כמעט ולא בנמצא, ויוגורט הוא מוצר חדש שמוחדר לאט לשוק המזון הסיני. ארוחה עם חברים סינים היא חוויה מעניקה ומלמדת. על השולחן מונחות מנות משותפות מהן הם מגישים אל קערת האוכל שלי ומעודדים אותי לאכול. זה הביטוי לנתינה במשפחה הסינית. הסינים אינם מפגינים חום באופן פיזי, וזו דרכם להביע דאגה וטיפוח. בזמן האוכל הם מלמדים אותי אודות סוגי המאכלים המוגשים על השולחן, ומסבירים את ההיגיון שעומד מאחוריהם. למשל, אבטיח אוכלים בקיץ כיוון שהוא גדל בקיץ ויש בו איכויות מקררות, בחורף אוכלים מאכלים מחממים (זו הסיבה שהם אוכלים כלבים שחורים), ואגוזי הגינקו שומרים על ערנות המחשבה. המזון כולל נוזלים רבים. לארוחת הבוקר אוכלים דייסת אורז ובצהרים מרק או תבשיל קדירה. המזון תמיד טרי, ובבתים אוכלים את שקונים באותו יום. הסינים לא אוכלים סלט טרי, ואת כל הירקות מבשלים על אש גבוהה בתוך ווק. הטיגון נעשה בשמן, או במים עם מעט שמן, או בלוויית קורנפלור. האש הגבוהה חורכת את הירק מבחוץ, אבל הבישול הקצר מותיר אותו טרי מבפנים וכך שומר על איכויותיו הבריאותיות. לא נעשה שימוש בתנורים ולכן אין מאפים, כלומר אין לחם ואין עוגות. את הבצקים מקמח חיטה ומקמח אורז מאדים בתוך מגשי במבוק, שמונחים מעל ווק שבו מים רתוחים. בעת טיול מאורגן בסין לא אוכלים ממתקים, ועוגיות מוגשות לעתים רחוקות. המחית המתוקה איתה ממלאים עוגיות או אורז דביק, עשויה משעועית אדומה מומתקת. באזורים מסוימים יש מאכל מתוק שעשוי מתפוחי עץ בגודל דובדבן, תפוחי אדמה או ערמוני מים (ירק שמזכיר בטקסטורה שלו ערמוני עץ, אלא שהוא גדל בתוך מים) שמוגשים בתוך קרמל מסוכר. עוגות הירח שמוגשות בחג הירח נשארות בבית במשך כל השנה, כי הסינים פשוט לא אוהבים לאכול מתוק. הם טועמים ביס או שניים ומניחים את השאר בצד.
באשר למשקאות, המשקאות הקרים נותרים מחוץ לתפריט הסיני הקלאסי. אם שותים מים, אלו מים חמים שעברו הרתחה. המשקה המועדף על הסינים הוא התה הירוק והמעורר שעוזר לעיכול, מרחיק מחלות ומסייע בניקוי הגוף מרעלים.
התזונה משחקת תפקיד חשוב ברפואה הסינית. בהתמודדות עם מחלה, קודם כל ינסו הרופאים לעודד את החלמת הגוף בעזרת תזונה. כאשר שכבתי בבית חולים בסין עם צהבת קשה, הטיפול כולו נעשה באמצעות מזון. הרופא התחנן בפני שאסכים לאכול בשר, ואני סירבתי. הוא דאג שאוכל בכל יום עלים ירוקים שלא ידעתי מה הם, ונהג לקבל דיווח מלא מן האחיות אודות התזונה שלי. הורי יצרו קשר עם רופא בישראל, שהמליץ לי להימנע ממאכלים עם שמן, אך שמן הציף את כל המנות שהוגשו לי. ביקשתי מהרופא להימנע ממנו, מה שהוביל למשא ומתן ארוך, שהסתיים בנימוק המכריע ש"אם לא תאכלי שמן האוכל לא יהיה טעים, אם לא יהיה לך טעים לא תהיי מאושרת, ואם לא תהיי מאושרת לא תחלימי." אני חייבת לציין שיצאתי מבית החולים לאחר מספר שבועות בלי כל נזק לתפקודי הכבד, וזאת לאחר שאושפזתי במצב קשה של דימומים פנימיים וסכנה לחיי.

המדינה השמנה בעולם

על רקע זה, אין זה מפתיע שכאשר נפתח סניף מקדונלדס הראשון בבייג'ינג, במיקום האטרקטיבי ביותר בבירה, על פינת רחוב וואנג פו ג'ין ושדרת צ'אנג אן ב1991 עמד הסניף ריק מקונים. לעתים נכנסו אליו תייר או שניים, אבל הסינים לא פקדו אותו. הטעם לא ערב לחכם, והרעיון של מזון מהיר לא מצא חן בעיניהם. עבורם בילוי במסעדה היה טקס הכרוך בישיבה סביב שולחן עגול, בחברותא, למשך מספר שעות.
עם הפיתוח המואץ בסין, נחשפת תרבות האוכל המסורתית להשפעה מערבית, אמריקאית בעיקרה, ועוברת שינויים רבים. היום בין המשחקים בגני הילדים יש דגמים מפלסטיק של המבורגרים ופיצה, ואת שמותיהם מלמדים באנגלית. הילדים גדלים לחשוב שזו מהות המטבח המערבי, ואינם נחשפים לסוגי מזון נוספים מן המערב. ברשתות הסיניות של המזון המהיר המערבי אין מוכרים סלטים מאחר והסינים לא נוהגים לאכול ירקות שאינם מבושלים, והתפריט כולו עשיר בקלוריות. המשחקים המצורפים לארוחות הילדים הם גורם משיכה עיקרי ללקוחות, ועבורם מוכנים ההורים לחכות בתור שעות. לעתים קרובות נראים הורים יושבים ליד ילדיהם במסעדות המזון המהיר, כשהם אינם אוכלים. הם עדיין לא התרגלו לטעם. הדור הצעיר מהווה את עיקר צרכני המזון המהיר, שנתפש כמותג אופנתי שמעיד על קידמה. כיום ישנן 1,300 מסעדות של קנטקי פרייד צ'יקן ברחבי סין, ובכל שנה נוספים בין 200 ל-300 סניפים חדשים. למקדונלדס 750 סניפים, ומספרם גדל במאה מדי שנה.
עם ההתפתחות הכלכלית בסין התרחב גם קו המותניים. מומחים מסבירים את ההשמנה של האוכלוסייה הסינית בעלייה חדה בצריכת הבשר, הגדלת כמות השמן במזון, הפחתת צריכת הדגנים וכניסת רשתות מזון מהיר מערבי וסיני. בשנים האחרונות נפתחו בסין חנויות בהן מוכרים עוגות ועוגיות. ממתקים זוכים למקום נכבד על מדפי הסופרמרקטים וצריכת המשקאות הממותקים והמוגזים עולה בהתמדה.
סין הפכה למדינה השמנה בעולם. סקר שערך משרד הבריאות הסיני קבע שמאתיים מיליון תושבים בסין סובלים ממשקל יתר, ושישים מיליון ממשקל יתר קשה (Obese). לפיכך כמות האנשים הסובלים מהשמנה בסין היא הגדולה ביותר בעולם. באחוזים אוכלוסיית ארצות הברית מחזיקה בתואר המדינה השמנה בעולם, אולם בכמות התושבים המונים כמאתיים מיליון שמנים, הופכת סין למדינה השמנה בעולם. רוב הסינים חסרי מודעות להרכב התזונתי של מזון מערבי. מבחינתם בשר הוא תוספת מבורכת. הם אינם מודדים מזון ביחידות קלוריות אלא בתיאוריות של יין יאנג, חום וקור, יובש ולחות, וטעמים. מעטים בלבד מודעים לעובדה שמזון מהיר נחשב במערב כלא בריא. מסעדות המזון המהיר זוכות בסין ליחס שונה לגמרי מאשר במערב. בארצות הברית השמנה היא נחלתו של המעמד הנמוך, שנאלץ להסתפק במזון זול ומהיר, כיוון שירקות ופירות טריים יקרים במיוחד. לעומת זאת, בסין יציאה לסניף מקדונלדס נחשבת לבילוי ראוי, והילדים השמנים הם בני המעמד שיכול להרשות לעצמו, כי סניפי המזון המערבי המהיר נחשבים עדיין יקרים יחסית.
השמנה אינה נתפשת בסין כדבר רע בהכרח. עוד לפני עשר שנים נהגו סינים לתחקר אותי "מה את אוכלת לארוחת הבוקר? ומה לארוחת הצהרים?" הרגשתי שפולשים למקום מאוד אינטימי בחיי, אבל אחר כך הוסבר לי שהם מנסים לעלות במשקל ולא מצליחים. הם רצו לדעת מה הסוד שלי, וכיצד הצלחתי להתפתח כל כך יפה. הם סברו שהם סובלים מתת משקל מאחר וגדלו בתקופת מחסור, והסבירו שגופם אינו מסוגל להכיל כמויות גדולות של מזון. ילד שמן נחשב בסין לילד בריא. מדיניות הגבלת הילודה הביאה לכך שההורים, הסבא והסבתא מאביסים את הנכד כתוצאה מטראומות אישיות אותן עברו בתקופות בהן שרר רעב בסין. אין מסרבים לילד שמבקש מזון כלשהו, ולא לחינם מכונים הילדים "הקיסרים החדשים של סין". שומן לא נתפש רק כסממן בריאות, אלא גם כסמל סטטוס. גברים סינים כרסתנים נוהגים לחשוף בהפגנתיות את בטנם בקיץ, על מנת להציג את עוצמתם הגופנית והכלכלית. מי שיכול לעלות במשקל הוא מי שיש בכיסו ממון מספיק למזון, ואין הוא עוסק בעבודת כפיים. כשעשירים רוצים להתפאר בכספם הם מזמינים אורחים לארוחה גדולה במסעדה. בילוי מוצלח הוא כזה שבסופו קמים שבעים, כשבצלחות שפע שאריות של מטעמים המוצאים את דרכם אל פח האשפה.
נתוני ההשמנה בקרב הילדים הסינים מדאיגים ביותר. רבים מהם זוכים לכינוי "שיאו פאנגדזה" (Xiǎo Pàng), השמנמנים הקטנים. בשנת 1992 רק שני אחוזים מהילדים סבלו ממשקל יתר ואילו ב-2002 שיעורם גדל ל-16 אחוזים, עם עלייה של שמונה אחוזים בכל שנה. נתונים נוספים מדווחים על כך שבערים 27.7 אחוזים מהבנים ו-14 אחוזים מהבנות סובלים ממשקל יתר. נתונים אלו שוברים את המיתוס אודות גנטיקה שמשפיעה על השמנה, ומלמדים על חשיבות התרבות בקביעת הרגלי התזונה. ההבדלים בין בנים לבנות מעידים על היחס המועדף לו זוכים הבנים, שהוריהם סבורים שעליהם לדאוג להאכילם כדי שיהיו חזקים. נתוני ההשמנה בסין מעוררים דאגה מסיבה נוספת. מדד ההשמנה בקרב הסינים שונה מעט מזה של בני הגזע הלבן (Caucasians) אליו רובנו משתייכים. מאחר ומסת השרירים והשלד קטנים יותר בקרב הסינים, כמות השומן שגופם מסוגל לשאת קטנה יותר. על כן החישוב המקובל למדד ההשמנה, BMI, שמחלק את המשקל בגובה בריבוע, משתנה. בעוד שבקרב לבנים משקל יתר מוגדר בערכים שמעל 25, בקרב הסינים הוא מתחיל מ-23, ומדד משקל היתר הקשה שעומד על 30 אצל לבנים, בסין יורד ל-27.

מחקר סין

בזמן שהדיאטה הסינית עוברת מקדונלדיזציה, במערב גובר העניין בסודות התזונה המסורתית הסינית, כחלק מהחיפוש אחר אורח חיים בריא. מחקרים רבים מנסים לברר את הקשר בין תזונת הסינים לעובדה שמחלות רבות הנפוצות במערב אינן פוקדות אותם. ספרו המדובר של ד"ר קולין קמפבל "מחקר סין" (The China Study / Colin Campbell) מספר על המחקר הגדול והמקיף ביותר שנעשה אי פעם אודות הרגלי תזונה. ד"ר קמפבל מאוניברסיטת קורנל חבר למרכז הלאומי הסיני לרפואה מונעת, ויחד הם חקרו את הרגלי התזונה והנתונים הבריאותיים של אלפי תושבים כפריים בסין, בשני מחקרים עוקבים שבחנו את אותה האוכלוסייה בשנים 1983 ו-1989.
הספר שיצא לאור ב-2005 מתייחס גם למחקרים תזונתיים נוספים, ומטרתו להאיר את עיני הקורא המערבי לקשר שבין הרגלי התזונה של האמריקאים לבין בעיות הבריאות המאפיינות אותם, כאשר הוא מעודד מעבר לתזונה צמחית. באחד הראיונות עמו (להפניה לריאיון המלא ראו מסגרת) אמר ד"ר קמפבל שלטעון שחלבונים מן החי אינם בריאים נחשב בעבר לדבר כפירה, אולם הוא שם לב לקשר בין צריכת חלבון להתפתחות סרטן הכבד עוד הרבה לפני "מחקר סין", כאשר חקר תזונת ילדים בפיליפינים בשנות השבעים. בתקופת המחקר מתו ילדים בפיליפינים מסרטן הכבד, והמשותף להם היה רקע סוציו-אקונומי גבוה, וכמות גבוהה של חלבון מן החי שאפיינה את תזונתם. נמצא שהורדת צריכת החלבונים מן החי עוצרת את המשך התפתחותם של תאים סרטניים, וכן שהחלבון הצמחי (המחקר בחן חלבון חיטה וחלבון סויה) לא עודד התפתחות סרטן גם בכמויות צריכה גבוהות.
"מחקר סין" המשיך את אותו קו של חקר צריכת החלבון מן החי. החוקרים העלו למעלה מ-8,000 התאמות סטטיסטיות משמעותיות בין משתנים של סגנון חיים, תזונה ומחלות. הממצאים שבידיהם קושרים קשר ישיר וליניארי בין צריכת חלבון מן החי לבין מחלות שנחשבות ל"מחלות השפע" של העולם המערבי - סוכרת, מחלות לב וסרטן מסוגים שונים. למשל, באזורים בסין שבהם החלבון מן החי מהווה כאחוז אחד מכלל הקלוריות מת רק אדם אחד בממוצע ממחלות לב, בהשוואה ל-17 בני אדם בארצות הברית, שם החלבון מן החי מהווה עשרה אחוזים מכלל הקלוריות. הנתונים גם מראים קשר מובהק בין ירידת צריכת השומן מן החי לירידה בשיעור התחלואה בסרטן השד. שיעור התחלואה בסרטן השד בסין הוא חמישית בלבד משיעורו במערב. קמפבל מסביר זאת בכך ש"רכיבים תזונתיים ממזונות שמקורם בבעלי חיים מאיצים את התפתחות הגידולים, ואילו רכיבים תזונתיים ממזונות על בסיס צמחי מאטים את התפתחותם. ממצאי המחקר עוררו גל של שמחה בקרב הצמחונים, ומנגד גם ספקות. ליאורה חוברה, דיאטנית קלינית ומחברת הספר "הדיאטה הסינית": "לצמחונים יש חסרים, הם סובלים מאנמיה. אלו הם דברים מורכבים מאוד וקשה להסיק מסקנות חותכות ממחקר אחד. מחקר אחר מראה שתוספת שתי כפות בשר לילדים עניים באפריקה הביאה לשיפור ביכולותיהם המוטוריות."
אחד הממצאים המתמיהים במחקר הוא שלמרות שהסינים אכלו כ-300 קלוריות יותר מהאמריקאים בשנות השמונים, הם לא סבלו מהשמנת יתר ולא ממחלות השפע. "קלוריה היא קלוריה, קשה לי לקבל את הממצאים הללו" אומרת חוברה. נתון שיכול להסביר זאת הוא שכמות החלבון מן החי שצרכו הסינים היתה קטנה פי עשרה מזו שצרכו האמריקאים. קמפבל טוען שחלבון ושומן נאגרים בגוף, בעוד עודפי המזון הצמחי שעיקרו פחמימות לא מעובדות אינם נאגרים. עם זאת, קמפבל נמנע מלהתייחס במחקרו לתוחלת החיים הנמוכה יחסית של הסינים, לגובהם הנמוך, לקוצר הראייה שיש מייחסים אותו למחסור בבטא קרוטן ולחולשה כללית ממנה סובלים הסינים יחסית למערביים. הוא גם אינו מתייחס כלל לעובדה שהסינים צורכים אורז לבן ולא אורז מלא, ומשתמשים בסויה שהיא עתירה בנתרן ובמונוסודיום גלוטמט.
חוברה מבקשת להתייחס לתוצאות מחקרו של קמפבל בחשדנות. "כולם התלהבו מכך שלנשים יפניות אין תופעות לוואי של גיל המעבר והסיקו שהסיבה לכך היא צריכת טופו", היא אומרת, "אלא שעכשיו מסתבר שהיפניות פשוט לא מתלוננות, וכן שיש הבדלים גנטיים בינן לבין נשים מערביות. אם ניקח את מה שכונה 'הקשר הצרפתי', חשבו שזה בגלל האלכוהול אבל מסתבר שזה לא, כך שיש לבחון את הממצאים בזהירות. ואכן במחקרו של קמפבל התברר שמדד רמת הכולסטרול שהטווח הנורמלי שלו נע בין 170 ל-290 במערב, אינו תואם לממוצע בסין, שם הוא עומד על 127 ויש מחוזות בהן הממוצע הוא 94 בלבד. כך שאין לשלול הבדלים גנטיים, ואין להשליך כל ממצא כתקף גם על אוכלוסייה מגזע אחר.

המחיר האקולוגי: כריתת יערות

בשנת 2005 צרכו הסינים 64 מיליון טון בשר, כפול משצרכו ב-1980, ועדיין מעט יחסית לכמות הבשר הנצרכת בארצות הברית. לשם השוואה, ב-1997 צרכו האמריקאים 211 מיליון טון בשר, שהזינו אוכלוסייה קטנה פי חמש מאשר בסין. לעלייה בצריכת הבשר בסין ישנן השלכות אקולוגיות מדאיגות, שאחת מהן היא פגיעה במשק המים. כמות המים הנדרשת לייצור בשר גדולה פי חמישים מכמות המים הנדרשת לייצור דגנים. ניהול שאינו קפדני והשלכת פסולת מהמשקים באופן לא אחראי גורמים לעתים קרובות לזיהום מי השתייה ומי התהום. כמו כן, גז המתאן שפולטות חיות המשק תורם לזיהום האוויר.
השלכות כלכליות ואקולוגיות משמעותיות של הגדילה בתצרוכת הבשר בסין קשורות לעלייה בביקוש לדגנים, המזינים את בעלי החיים בתעשיית הבשר. בארצות הברית שבעים אחוזים מגידולי הדגנים נועדו להזנת בעלי חיים בתעשיית הבשר. בסין בשנת 1978 רק שבעה אחוזים מגידולי הדגנים נועדו לבעלי חיים, ואילו ב-1998 שיעורם עמד על 26 אחוזים. בארצות הברית מגדלים שבעה ק"ג דגנים כדי להפיק קילו אחד של בשר בקר, ארבעה ק"ג דגנים להפקת קילו אחד של בשר חזיר, ושני ק"ג דגנים כדי להפיק קילו אחד של בשר עוף. בסין המספרים נמוכים יותר, מאחר ומגדלי חזירים משתמשים בכמות גדולה של פסולת אורגנית כמו מוץ, תוצרי לוואי של גידולי הסויה וגידולי שדה ירוקים להאכלת חזירים, אולם הגידול בתצרוכת הבשר יוצר לחץ גדול על משק הדגנים, שתוצאתו מחסור אשר דורש ייבוא דגנים. העולם עוצר את נשימתו לראות כיצד ואם בכלל תוכל סין לייצר דגנים נוספים לתצרוכתה הפנימית, כיוון שאם תגדיל סין את ייבוא הדגנים בעשרה אחוזים בלבד, צפוי מחירם בעולם לעלות בשמונים אחוזים.
הרחבת שטחי גידולי הדגנים בסין כרוכה בבעיות לא פשוטות. זאת בשל מחסור במים, העדפת גידולים רווחיים יותר, מגמת צמצום שטחים חקלאיים לטובת התרחבות עירונית והפיכת אזורים חקלאיים לאזורי תעשייה. נוסף על כך ממשלת סין מעודדת נטיעת עצים על שטחים חקלאיים כדי למנוע את אחת הבעיות הדחופות של סין, שהיא תנועת חולות המדבר לכיוון אזורים עירוניים.
עקב כך גדל ייבוא הדגנים לסין. סין הפכה ליבואנית הגדולה ביותר של סויה, המגיעה בעיקר מברזיל. לצורך הגדלת שדות הסויה בברזיל נכרתים יערות רבים. בשנה האחרונה שישה מיליון דונם מהאמזונס הפכו לשטחי גידול, רבים מהם מהונדסים גנטית.

מהי קידמה?

יחד עם שינויי התזונה עוברים הסינים שינויים רבים אחרים המשפיעים על בריאותם. כלי רכב מחליפים את האופניים, במקום הטיפוס במדרגות משתמשים ביותר ויותר מעליות, והבילויים החברתיים בשכונות מתמעטים לטובת רביצה מול הטלוויזיה והמחשב.
בבקרים עדיין אפשר לראות טאי צ'י וריקודים בגנים הציבוריים, אך רוב העוסקים בכך הם גמלאים. בקרב הצעירים הפעילות הגופנית מפסיקה בצאתם ממסגרות החינוך. בכל ערי סין הקימו הרשויות המקומיות מתקני ספורט בהם יכולים התושבים להשתמש בחינם, בתקווה שאכן ייעשה בהם שימוש. תת התזונה והאנמיה שייכים לעבר, והדור הצעיר גבה בעשר השנים האחרונות בשלושה סנטימטרים. התרחבות קו המותניים הולידה אופנה חדשה של מחנות קיץ לילדים שמנים, בהם מלמדים את המשתתפים לאכול אחרת ומעודדים אותם לעסוק בסוגים שונים של פעילות גופנית, בתקווה שיתמידו באורח חיים בריא יותר גם בשובם למקומות מגוריהם. כאשר זמן ארוחה מאבד מחשיבותו הבריאותית והחברתית והופך לזמן בו צריך להחזיר טלפונים ולהתעדכן בחדשות, אי אפשר שלא לתהות מהי באמת עלייה ברמת החיים ומה משמעותה של קידמה. נראה שלא רק למערב, כי אם גם לסין לא יזיק לבחון מחדש את תורות האיזון שמעשירות כל כך את תרבותה.

*הופיע לראשונה במגזין "חיים אחרים"

טיולים הקשורים למאמר