לטנזניה היסטוריה ארוכה של תיירות, המתחילה עוד במאה ה-19. כבר אז, המילה 'ספארי' נכנסה למילון הבריטי. מקורה של המילה 'ספארי' היא בסוואהילית, ומשמעותה 'מסע', מהמילה הערבית 'ספאר'.
אירופאים, בעיקר גרמנים ובריטים, החלו לנסוע בשיירות בסבך הפרא של טנזניה. בתחילה היה מדובר במיסיונרים ומשלחות מחקר. עם הזמן, התלוו למשלחות הללו תיירים. זנזיבר הייתה נקודת ההתחלה של רבים ממסעות הספארי הללו. כבר אז תיירים מאירופה נמשכו לפרא הלא מוכר של אפריקה ולדימוי האקזוטי שלו, וכאשר התיירים הצטרפו לשיירות, האספקה שלהן כללה גם מותרות כמו יין וברנדי, אותם סחבו הסבלים. אפילו מדריך תיירים יצא לאור ב-1869 על ידי פרנסיס גלטון - 'אומנות המסע', שעסק במסעות לאפריקה, כולל פרק שלם על 'איך להתמודד עם הילידים'.
אך המעבר מתיירות של הרפתקנים לתיירות של מותרות התרחשה בתקופת השלטון הגרמני, שהחל בסוף המאה ה-19, ונמשך עד שהבריטים כבשו את טנזניה בסוף מלחמת העולם הראשונה. כבר אז הגרמנים פיתחו את התיירות ואת התשתיות לתיירות. זו היתה בעיקר תיירות צייד, שמשכה בעיקר אירופאים. בין התיירים הידועים היה פרדריק סלוס, שהפריטים שהוא אסף בטנזניה הוצגו במוזיאון שלו באנגליה. אפילו נשיא ארצות הברית, תיאודור רוזוולט, צד לא פחות מ-500 חיות בר במהלך טיולי הספארי שלו בטנזניה. אז החל הדימוי של אפריקה להשתנות, בעיקר כדי למכור אותה לתיירים. ממקום אפל ורוחש סכנות, טנזניה הפכה למקום של טבע בראשיתי ומקלט לחיות. היא גם הפכה ליעד לעשירים, שיכלו לממן את הוצאות הספארי. תקופה זו נמשכה בערך מ-1900 ועד שנות ה-40 של המאה הקודמת.
בסוף מלחמת העולם הראשונה, הבריטים כבשו את טנזניה. הבריטים המשיכו בפעולות לעידוד התיירות, ואף הכריזו בשנות העשרים על שמורות טבע שונות כגון הקילימנג'רו. מכוניות ממונעות החלו להחליף את הסבלים המקומיים, ומטוסים קטנים איתרו חיות בר לציד או מטיילים שאבדו. המאהלים הפכו לנוחים יותר, עם עיתונים יומיים שנשלחו לשם, אוהלים עבים יותר, שירותים כימיקליים, מזרונים מתנפחים ועוד. התיירות שצברה תאוצה הגיעה לירידה רק בתקופת המשבר הגדול של שנות ה-30, ולאחר מכן במלחמת העולם השנייה.
משנות החמישים התיירות בטנזניה החלה להתמסחר. העולם המערבי חווה צמיחה כלכלית, הטיסות לאפריקה הוזלו, ולראשונה, יותר תיירים ממעמד הביניים, לא רק עשירים, יכלו להרשות לעצמם טיולי ספארי. ולראשונה, הטיולים אורגנו על ידי סוכנויות מקומיות שדאגו להכל. המטייל כבר לא היה צריך להעסיק סבלים, ללמוד את המפה ולדאוג לציוד.
ירידה נוספת בתיירות הייתה בשנות הקמת המדינה, שלוו בחוסר יציבות. אך הממשלה הסוציאלית שקמה באותה תקופה הציבה את תחום התיירות בראש סדר העדיפויות ודאגה לשקם אותה. וכך, מאמצע שנות השישים ובמהלך שנות השבעים, הייתה צמיחה נוספת בתיירות. הוקם ועד התיירות הלאומי במטרה לקדם את התיירות במדינה ולנהל אותה. בשנות התשעים התיירות החלה לעבור תהליך הפרטה. בתחילת שנות האלפיים חלה תפנית נוספת בתחום התיירות. חל שיפור בהכנסתו הממוצעת של האזרח הטנזני, וממשלת טנזניה החלה להתמקד בתיירות פנים. כדי לעודד את תיירות הפנים, דמי כניסה לשמורות טבע הופחתו עבור תושבי טנזניה בצורה משמעותית.
כיום התיירות מהווה 17.5 אחוז מהתל"ג של טנזניה ומעסיקה 11 אחוז מכוח האדם של המדינה. תחום התיירות ממשיך לגדול ומכניס כמעט 5 מיליארד דולר בשנה. כדי להמחיש עד כמה התיירות גדלה, בשנת 2005 נכנסו רק חצי מיליון תיירים לטנזניה. ב-2016, כמיליון וחצי תיירים יצאו לטיול לטנזניה, והמספר עוד צפוי לגדול.
עוד באתר - טיול לטנזניה עם אקו טיולי שטח
