אתיופיה – על לועו של הר הגעש

בכל המסעות שלי אני מחפשת הר געש. לרוע המזל אני מגיעה תמיד אחרי שהאל וולקן כבר סיים את מלאכתו, וההתפרצות נגמרה. אבל אל אוזני הגיעה שמועה על הר געש שאינו חדל מלייצר לבה, חום וצבעי ארגמן בוהקים, ומאז חלמתי ותכננתי להגיע לשם, אל ההר הנמצא באחד האזורים הפחות נגישים והיותר מסוכנים בעולם, שקע אפאר (Afar) במדבר דנקיל (Danakil) שבצפון-מזרח אתיופיה.

טיול לאתיופיה אל מדבר דנקיל עם אקו טיולי שטח >>>

טיול לאתיופיה בעת חגיגות הטימקט עם אקו טיולי שטח >>>

טיול לאתיופיה בחגיגות המסקל עם אקו טיולי שטח >>>

הקשיים בדרך לשם רבים: המדבר לוהט, הגבול עם מדינת אריתריאה הסמוכה אינו בטוח, הדרכים מעטות וקשה למצוא אותן, וחייבים לאתר מקורות מים בדרך. אבל ההבטחה טמונה שם. באזור שקע דנקיל יש הרי געש פעילים שהופעתם על פני השטח מרשימה ונדירה. אחד מהם, הר ארטה אלה (Erta Ale), הוא ראשו של כיס מאגמה (חומר סלעי מותך) ענקי שבתוכו לבה אדומה, לוהטת ומבעבעת. הר אחר, דאלול (Dalol), הוא הר געש שנתיבו אל חלקו העליון של קרום כדור הארץ עובר דרך שקע קרקעי נמוך שהצטברו בו מלחים רבים. החום הרב פורץ אל פני הקרקע בצורת אדי מים וגזים לוהטים ויוצר הרכבי מינרלים וחומצות המטביעים את חותמם על פני הקרקע במה שנראה כמו קלידוסקופ ענקי, רב צבעים וצורות, המעניק למשוטט באזור הנידח הזה תחושה שהוא בעולם אחר.
נוף פראי ופוליטיקה מורכבת. מדבר דנקיל הוא אחד האזורים המדבריים החמים ביותר על פני כדור הארץ. בעונה הקרה הטמפרטורות מגיעות ל-37 מעלות צלזיוס, ובקיץ הן מטפסות ליותר מ-50. אזור צפון-מזרח אתיופיה, שבו נמצא שקע אפאר (הנקרא גם שקע דנקיל), הוא חלק מהבקע הסורי-אפריקאי (Great Rift Valley). הבקע, החוצה את יבשת אפריקה מים סוף ועד אגם ויקטוריה, נוצר על נקודת המפגש של שלושה לוחות טקטוניים, והאזור נקרא על שמם "משולש אפאר". השקע הוא תחילתו של קו חולשה העובר כמעין תפר פרום בקרום כדור הארץ. אפשר לדמות את התפר הזה לתעלה ארוכה שבתחתיתה הקרום הסלעי של כדור הארץ נקרע בשל המתח והכוחות העצומים של שלושת הלוחות הטקטוניים הענקיים, הנמצאים בתנועת התרחקות מתמדת זה מזה, תנועה המבקעת את אפריקה.

הלב הפועם של התהליך

שקע אפאר הוא לבו של התהליך. שם מתרחשת הפעילות הוולקנית האינטנסיבית, וביטויה בשטח הוא שרשרת הרי געש הנראית כצלקת ארוכה על לחייה של היבשת. בשיאו של הרכס הוולקני הרדום נמצא הר ארטה אלה, ובתוכו לוע געשי עגול, פתוח ופעיל, שלבה נוזלית אדומה ולוהטת מבעבעת בו. פירוש השם ארטה אלה בשפת בני אפאר שחיים באזור הוא "ההר המעשן", ואגדה מקומית עתיקה מזהירה את בני האדם פן יתקרבו לפסגת ההר, מכיוון שרוחות תועות של נשמות רועים רכובים על סוסים מעופפים מונעות את הגישה אליו. ואף על פי כן החלטנו, קבוצת לא גדולה של מטיילים ישראלים, לצאת לשם.
כשנסענו על דיונות החול כבר הרגשנו את אותן נשמות סוערות, שהגיעו בדמות סופות רוח חזקות המתערבבות בגשם חזק. התנועה קשה גם בגלל תוואי הנוף של מדבר דנקיל, המתאפיין בחולות עמוקים לצד סלעים מאגמתיים חדים, ובגלל החשש מרעידות אדמה ומסדקים באדמה העלולים להיפער בלי התרעה מוקדמת. מדי פעם הראו לנו הנהגים שרידי ג'יפים שנתקעו בחולות ועד היום לא חולצו.
גם המציאות הפוליטית אינה מקלה את המעבר בשטח. באזור חיים בני שבט אפאר, המכונים בצפון אתיופיה גם "דנקילים", על שם השקע, והם סולדים מהפרנג'ים, הזרים הלבנים. כשחלפנו ליד סוכותיהם הם הביטו בנו במבטים מאיימים ואף זרקו אבנים. שבט אפאר מונה כ-1.5 מיליון איש, והטריטוריה שלו משתרעת ממדבר דנקיל באתיופיה, דרך דרום הים האדום ועד אריתריאה וג'יבוטי השכנות. יש בין בני השבט מי שרוצים לאחד את בני אפאר החיים בצפון אתיופיה ובאריתריאה למחוז אוטונומי באתיופיה. נושאי הנשק שבהם מוסיפים לסכנות שבמדבר דנקיל. בגלל כל הגורמים האלה נדרשו תיאומים קפדניים וצירוף של שומרים מקומיים ומדריכים נושאי נשק שהתלוו אלינו לכל מקום.
כשהג'יפים לא יכלו להתקדם עוד, עצרנו. עם שקיעת השמש התחלנו לטפס ברגל על שדות הלבה השחורים. גמלים עם מזון ומים וציוד השינה שלנו השתרכו מאחור ונתנו תחושת ביטחון מסוימת. הלילה הלך והשחיר. הזוהר האדום שחיכינו לו עדיין לא נראה באופק.

ללכת על צינורות בזלת פריכים

אחרי יותר משלוש שעות של טיפוס, כשהלב דופק ממאמץ ומהתרגשות, הגענו אל לוע עמוק שמתוכו בקעה הילה אדומה. מראש המצוק התלול צפינו זמן רב באגם האדום המבעבע בתחתית. לפתע, בעודנו צועדים על שפת הלוע, הרגשנו זרם עולה של אוויר לוהט מלווה באדי גופרית. בכל פעם שהחומר המותך המבעבע באגם מתפרץ, הוא דוחף מעלה אוויר חם, אדי מים וגזים של דו-תחמוצת הגופרית, פחמן דו-חמצני, רדון ומתאן. הגזים מחניקים ומבריחים את כל העומדים על שפת הלוע. כך התקרבנו והתרחקנו לסירוגין על פי פעימות הלבה. באותו רגע היה נדמה שלזמן אין קיום, ושכאן, במקום הפראי הזה, נוצר העולם.
אגם הלבה הפעיל הוא גוף המכיל מסה עצומה של מאגמה לוהטת המוזנת ממאגר תת-קרקעי עמוק שמקורו בשבר. באגם הלבה מתקיים תהליך שמתחיל בעליית מאגמה נוזלית רותחת אל פני השטח. חלקה העליון של המאגמה מתקרר, ונוצרת קליפת מאגמה קרושה. זו הופכת לקרום מוצק כבד, הקרום שוקע עקב משקלו בחזרה לעומק, ואז המאגמה הלוהטת בטמפרטורה של כ-1,000 מעלות צלזיוס מתיכה את הקרום - וחוזר חלילה.
תהליך זה יוצר זרמי מערבולת (קונבקציה) המאפשרים את הבעבוע התמידי של הלבה במקום הזה. תהליך הקונבקציה מותנה בשיווי משקל בין המרכיבים. אם יופר שיווי המשקל, מצב אגם הלבה ישתנה. בשנת 2004, למשל, האגם התקרר, נקרש ונשאר מוצק למשך 20 חודשים. בחצות טיפסנו למקום גבוה, מרוחק מהגזים ומחום הבערה של הקלחת המבעבעת, ושם המתינו הגמלים שנשאו את ציודנו. התמקמנו בסוכות ארעיות וישנו עד הזריחה.
בשמש הבוקר שהאירה את הר הגעש ארטה אלה ראינו גם את הקלדרה (Caldera), מונח שמקורו בלטינית ומשמעו קדֵרה). הקלדרה היא מכתש ענקי שנוצר בשל התמוטטות פסגת הר הגעש פנימה, אל תוך תא המאגמה. כשירדנו אל הלוע ראינו לבה טרייה שנקרשה לפני כמה שבועות בלבד. התברר לנו שכחודש ימים לפני שהגענו למקום, בריכת הלבה עלתה על גדותיה וגלשה מעבר לשפת המכתש.השכבה העליונה של הלבה הזורמת מתקררת ומתקשה, ובתוכה מוסיפה לזרום לבה נוזלית. כך נוצרת שכבה של צינורות בזלת חלולים ופריכים. ההליכה על השכבה הזאת לא היתה פשוטה, ונאלצנו להתקדם אחרי מורה הדרך בטור, כשאנחנו מקפידים שכל אחד ידרוך במקום אחר.
בצפון הקלדרה נגלתה לעינינו תופעה מרתקת: סיבים דקים זהובים מכסים את הלבה החדשה כשכבת צמחים דמיוניים. הסיבים הקשים מכונים "שערות פלה" (Pele's hair) - על שמה של פלה, אלת הרי הגעש בהוואי - והם נוצרים בעת התפרצות, כשטיפות של זכוכית וולקנית מותכת עפות באוויר, נמתחות על ידי הרוח והופכות למעין שערות שקופות זהובות באורך של כשני מטרים ובקוטר של פחות מחצי מילימטר.

מגיהינום לגן עדן

משם המשכנו להר דאלול, הר געש פעיל אחר בסדק הגיאולוגי בדנקיל. הר דאלול שונה מאוד מהר ארטה אלה. זה היה מעבר מגיהינום של חום ואש לגן עדן של צבעים מרהיבים ויופי רך. הר דאלול נמצא דרומית להר ארטה אלה, בלב מלחת אסלֶה (Assale), מלחה (אגם שקרקעיתו בעלת ריכוז מלחים גבוה) שנוצרה עקב הצפת ים קדום. זו אחת הנקודות הנמוכות ביותר באפריקה, והיובש הקיצוני והטמפרטורות הגבוהות השוררים בה גורמים להתאיידות מואצת של המים וליצירת משטחי מלח בוהקים. למחפשים את לועו של ההר מזומנת הפתעה: הוא אינו נראה על פני השטח. שכבות עבות של מלח כיסו את המכתש. מלבד זאת, פעילות טקטונית יוצרת סדקים במלחה, ולתוכם זורמים מים רוויי מלח. המלח מתגבש בסדקים ומסתיר את הלוע.
הר דאלול נוצר ככל הנראה בסדרת פיצוצים של כיס מאגמה הממוקם בשכבה תת-קרקעית קרובה לפני השטח. פעילותו מאופיינת לא בהתפרצויות של לבה, אלא בהתפרצות של מים רותחים וקיטור מהביל, המכילים ריכוזים גבוהים של תרכובות גופרית וברזל.
האזור הפעיל, הקרוב לכיס המאגמה, נמצא בשקע טופוגרפי נמוך, ומי גשמים היורדים בצפון אתיופיה זורמים לשקע וחודרים דרך סדקים אל עומק האדמה. תוך כדי חלחולם מטה, המים ממיסים מינרלים ונעשים כבדים. בעומק 3,000 מטר הם קרבים לכיס המאגמה ומגיעים לרתיחה, נעשים חומציים וחוזרים מעלה אל פני השטח בצורת מעיינות חמים וסילוני קיטור. בדרכם מעלה המים והאדים החומציים עוברים דרך שכבות מלח המצויות בבסיס המלחה, ממיסים עוד חומרים, ובהגיעם אל פני השטח הקרים החומרים המומסים שבהם מתמצקים ומתגבשים. המינרלים המומסים, שכבות המלח והטמפרטורות הגבוהות מעניקים לפני השטח מגוון מיוחד של צבעים ושל צורות ססגוניות ובלתי צפויות.
במקום נתקלנו גם בעיגולי מלח עדינים, שקופים וצבעוניים, דמויי מלמלה, הנוצרים כשקיטור רווי בתמיסות יוצא מהמעמקים, מתקרר, ומתגבש מיד כשהוא בא במגע עם האוויר. ההליכה על המשטחים הצבעוניים בקרבת הבריכות החומציות מסוכנת, וחייבת להיעשות בליווי מורה דרך מקומי המכיר את המקום (שגם כך משתנה כל העת). מעטים החוקרים שמגיעים לחקור את הר דאלול בגלל תנאי המקום.
קשה לשהות כאן זמן רב בגלל הטמפרטורה הגבוהה והאוויר הרווי בחומצות. לאחר זמן קצר הזיעה הניגרת על הגוף הופכת בעצמה לחומצה המסכנת את העור והעיניים ומקשה מאוד על הנשימה. בזמן הצעידה נאלצנו לכסות את אפינו ואת עינינו בצעיף.

בני אפאר והזהב הלבן

מדי יום, במשך עשרה חודשים בשנה, מגיעות קבוצות של נוודים קשוחים משבט אפאר ומשבטים נוספים מהרמות ההרריות של אתיופיה אל מחצבות המלח שבמלחת אסלֶה, ליד הכפר חאמד אלה (Hamed Ela). עומקה של שכבת המלח יותר מקילומטר, והפועלים חוצבים ממנה גושי מלח גדולים, שמשקל כל אחד מהם כחמישה קילוגרמים. הם עובדים במקום מהשחר ועד הצהריים, כשהשמש והחום נעשים בלתי נסבלים. מאות גמלים וחמורים נושאים את גושי המלח במסע מפרך שנמשך 11 יום עד נקודת האיסוף, ומשם המלח נשלח במשאיות לרחבי אתיופיה וגם לסודאן. המלח הוא מקור למינרלים חיוניים לבהמות, המלחכות את הגושים, ומשמש גם לצורכי בישול ביתיים.
שטח כריית המלח הוא קילומטרים רבועים בודדים, והוא אינו גדל. אל החללים שנוצרים אחרי חציבת המלח חודרים מים מלוחים. עם הזמן המים מתאדים, והחללים מתמלאים מחדש במלח שנותר לאחר התאדות המים. מומחים מבני השבט בודקים מתי אפשר לחצוב שוב את הזהב הלבן מאותם מקומות.
המסחר במלח הוא מקור הפרנסה העיקרי של בני שבט אפאר. הם שומרים בקנאות על האוצר הזה, ויש פיקוח הדוק על המחצבות ועל השיירות. כל סוחר חייב לעצור בתחנת גבייה בבקתה מאובקת בגבול מישורי המלח ולשלם מס על כל אחד מבעלי החיים בשיירה שלו. המערכת במקום מאורגנת - משלב חציבת המלח ועד ניהול דוכני התה, אספקת המים המתוקים והבאת אוכל לגמלים ולחמורים. בני אפאר מבהירים היטב לתיירים שמרגע שכף רגלם דרכה בממלכה שלהם, האורחים תלויים בשירותי התיירות והלינה שהם מספקים.
המטייל במשולש אפאר המדברי נע אפוא בין נוף מאיים ונטול חיים לנוף תוסס וצבעוני, בין הרי געש, סדקים, שברים, גייזרים רותחים ומעיינות חמים בשלל צבעים. כל אלה הם תוצאה של תהליך השבר שיביא ביום מן הימים להיווצרותו של אוקיינוס חדש. בעתיד הרחוק יציפו המים המלוחים של ים סוף את הר ארטה אלה ואת הר דאלול, ויכסו שוב את המלחות, את הסדקים ואת נתיבי הגמלים של בני אפאר.